לא יודעת..אולי חשבתי שאם אני יעביר את היום הזה עם חברות אני יהנה יותר.
הרי אלה למשל, לא ממש רצתה לחגוג, אבל בכל זאת חגגנו לה ועשינו לה כיף.
אז חשבתי שגם לי בטח יהיה כיף.
אבל לא..ממש לא.
הלכנו למסעדה בת"א, ועוד איכשהו היה בסדר.
בעיה ראשונה - אף אחת לא רעבה.
וואו..כנראה שאני צריכה להגיד תודה על זה שבאתן ולשתוק?
אז בכל זאת, התיישבנו ואכלנו, כולל כולם, ואני מניחה שהן נהנו, איכשהו, למרות שהן לא היו רעבות.
סתם, אני משקרת לעצמי עכשיו.
בכל מקרה, הארוחה נגמרה והלכנו לגן העיר.
עישנו סיגריה, ישבנו, הצטלמנו ועלינו על אוטובוס בחזרה לרעננה.
כל הדרך חשבתי שלפחות אני יהנה בערב, שאני ואלה נלך לשבת באיזה פאב ונשתה משהו, ואולי גם ויקי תבוא.
חשבתי שאני בטח יהיה עייפה, אבל בכל זאת חיכיתי שהערב יגיע.
והנה הוא הגיע.
בעיה שניה - ואלה לא יכולה לבוא.
אז בכיתי - כי זאת הייתה היום הולדת הכי נוראית שהייתה לי אי פעם.
ואני יודעת שזה לא באשמת אלה, ואני בכלל גם לא מאשימה אותה.
אם כבר זה רק אשמתי.
אני אמרתי לעצמי שבטח אני יהנה ויהיה לי כיף, למרות כל המחשבות שרצו לי בראש.
שיכנעתי את עצמי שמה שהיה היום לא יהיה.
אופס?
מצחיק, זה אפילו לא מתאר את הקצה של מה שאני מרגישה.
אמרתי שאני לא ייתן לזה להעציב אותי, כי בכל זאת, זה באמת לא אשמת אלה.
בעיה שלישית - ויקי לא יכולה לבוא.
עכשיו אני מרגישה באמת מטומטמת.
פעם ראשונה ששיחררתי את כל המעצורים, ויצאתי ככה קטנה.
ציפיתי לכיף, לשמחה, לצחוקים, למה שאמור להיות כשיש יום הולדת.
אני מניחה שרק צחוקים היו.
צחוקים עליי.
אז ככה חגגתי היום את היום הולדת 18 שלי.
אבל לא נורא, נכון?
יש דברים יותר גרועים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Kitty B.