31 לאוקטובר, 2007.

אני מחליט שעלי לפתוח בלוג, מכיוון שהיו לי לחצים ודכאונות. אני זוכר את היום הזה טוב מאד...

זה היה עוד יום שהברזתי בו מבצפר, נראה לי כבר זה היה כבר חודש שלא הייתי בבצפר

הרגשתי בודד והתקופה הזאת באמת הייתה מדכאת. חשבתי שזה יעזור לי להרגיש שאכפת למישהו ממני!

כמובן שאז גם לא ממש כתבתי כמו שאני כותב היום. היו לי מלא שגיאות ולא היו לי דעות בכלל,

פשוט הקשבתי לדעות של אחרים והושפעתי מהן, עד שפתחתי דעות לגבי העולם בעצמי!

וכן, הבלוג שינה אותי, נתן לי יותר מוטיבציה לחיים שלי! ונעלם הילד המפגר שחש את עצמו "אימו"

שאני מסתכל לאחור זה היה פטתי. וגם מבחינת כתיבה וסיפורים התקדמתי כאן לקח לי זמן.

ומה אם ויקרה מצב שבאמת ישרא יסגר?:

אני מניח שאכתוב לעצמי אבל זה לא יהיה אותו הדבר. (לא שהיו לי הרבה מגיבים)

פשוט שאני כותב מה שעובר עלי, על דברים שאני אוהב וכו', ומפרסם אותם זה קל יותר..

כאילו באמת מרגיש שמישהו קורא וזה אומר שאכפת לו (לפחות זה מה שאני אוהב לחשוב)

ועכשיו אם ויקרה וישרא בלוג באמת יסגר בסופו של דבר, זה ישפיע עלי- עברתי כאן הרבה

אבל רק הזמן יגיד מה הוא גורלו של ישרא! ונקווה שהגורל יהיה רחום...

 רק בשביל רוח הפוסט:

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=489349&blogcode=7802033

יאפ.. זה עצוב אבל זה הפוסט הראשון שפרסמתי כאן