רציתי לחשוף טויטות בפוסט הזה, כי אני כבר יודעת שכל מכריי לא קוראים פה, או יודעים שהוא עוד קיים, אז רציתי לחשוף טויטות, שיכולות לנפץ עולמות... ווידויים של 4 שנים. אבל זה לא יקרה, אם כי 4 שנים גרמו לי להאמין שקל יותר קודם לחשוף דברים בכתב, מול אף אחד מוגדר, ואז לשקול מילים. אבל צריך איש סוד, אחד לפחות.

בכל אופן, אני רוצה להאמין שהחיים שלי כאן נגמרו כי הם מתעדים 4 שנים של מחלה. שקרבה לקיצה...

גם אם זה רק אשלייה להאמין שאני כבר לא צריכה את הבמה המגוחכת הזאת, אז אמצא לי מקום אחר, בתפאורה אחרת...

ואני בוחרת להוציא את המקום הזה מהחיים שלי, כדי להתחיל משהו חדש. אני הרי כבר לא מכירה את החיים כבריאה, בלי תירוצים-

כאבי בטן, הם תוצאה של אוכל מזיק, או לחץ.

אין יותר בעיות קשב וריכוז, אני יכולה ללמוד, או לקרוא ספר.

אין יותר משבצות לו'ז שמבוזבזות על רופאים.

או דכאונות, אקסטות, עצבים, לא מוסברים.

אז לילה טוב ישרא, שירתת אותי טוב, וכרצוני.