אחרי ההופעה המוצלחתמהממתמדהימהכיפיתמשוגעתרועשת.מ.ו.ש.ל.מ.ת של סימפל פלאן (בחיים לא נהנתי ככה אני חושבת..) אחרי היומולדת 16 העלובה שהייתה לי (שלא תבינו לא נכון- הבנות היו מדהימות כרגיל, המתנות היו נחמדות מאוד, האנשים שאני לא מכירה בכלל נהיו חברים טובים שלי ליום אחד, קיבלתי המון חיבוקים ובלונים והיה נחמד סה"כ. אבל כל אחד חולם על משהו גראנדיוזי ביומולדת שלו. לא?), אחרי שראיתי הייקולמיוזיקל3 והייתי ראשונה באולם הקולנוע הזה בכל הזמנים(!) ואכלתי 2.5 חתיכות סושי בערב אחד, ואחרי תחילת הלחץ בלימודים נראה לי שהגיע הזמן לפרוש בשיא. (שיא עלק.על מי אני עובדת?!)
אם לא הבנתם, הבלוג הזה מת בערך חודשיים אם לא יותר, ואני לא יודעת אם זה בגלל שהמחשב התחיל לשעמם אותי, או כי פשוט החיים שלי משעממים כמו המחשב עצמו. אותם אנשים, אותם פרצופים, אותם ציונים, אותם בגדים, אותם שירים. בקיצור- שום דבר לא מתחדש אצלי פרט לעובדה שגיליתי ששופינג ובגדים הם התרפיה שלי. ואני ממש לא מרוצה מהעניין. (גם בהייה בחתיכים מתקבלת על הדעת בתור משהו מרענן ומרגיע.)
כל מה שאני מנסה להגיד זה שבעצם מה מעניין בי?! ילדה שטחית ומשעממת, אין לי כלום להציע ובטח לא לכתוב..
ובנוסף לכל זה, היום (ביום האמן במקיף עומרהחרא) פישי הגדול בא לעשות לנו הרצאה. הייתה לי באמת זכות לשמוע אותו מדבר והוא גרם לי לחשוב על השיעמום והבולשיט שאנחנו חיים לתוכו, ושאנחנו מסוגלים לשנות משהו. הוא לא הסיבה, אבל אני חושבת שהוא חלק ממנה.
אז עם כל זה, החלטתי שהגיע הזמן לסגור את הבלוג. שגם ככה לא הייתה לי מערכת יחסים מי-יודע-מה איתו (כמו חברתי המלומדת שגרמה לי לפתוח אותו).
אולי אני אחזור. כשיהיה לי משהו חדש ומעניין לכתוב עליו.
בינתיים- חפשו אותי בפורטוריקו. (..ובפייסבוק)
3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
