אני לא בטוחה מה העניין עם חוק המרפי המשגע הזה, שתמיד בא בהגזמה,
כי לאחר כמה ימים של בכי קטן, או אולי לא בדיוק קטן, על העניין שרגש אמיתי זה לא בשבילי, כי זה לא המזל שלי,
מרפי הגיע, עם כמה מתנות קטנות בדרך, שהפכו את המצב למבלבל ואפילו יותר מבלבל מסטוצים של לילה אחרי יותר מידי אלכוהול זול.
שרון אמר לי מילים אמיתיות על עצמו, עלינו, אך כרגיל זהי רק מדרגה בדרך לייאוש, כי שרון ואני לא נצליח ביחד, כי לא נצליח שלא להתאהב,
ואז קשר עם ידיד, שהיה רק ידיד במשך 7 שנים, התהפך ונעשה קצת יותר מדיבורים באויר,
וניצן, סטוץ של כמה ימים לפני שלוש שנים פתאום חידש את הקשר,
וכשתומר ואני נפגשנו בכינרת פתאום הוא מחזיק לי ידיים מתחת למים,
ואז נעם, תקופה שנמשכה ארבע שנים אחרי נשיקה אחת, נחתמה בעוד נשיקה של שכרות ורצון,
ופתאום SMS
מבר, הבחור שהכרתי באילת לפני שנה ומאז לא דיברנו,
ולפני כמה ימים קיבלתי שיחה מ
שי,
שי לא התקשר אלי בערך שנה, או אפילו יותר, הרגעים היחידים בהם שי ואני דיברנו היו השיחות שחייגתי אליו אחרי אלכוהול וכמה דמעות.
אז הייתי אדישה, כי כבר פחות איכפת לי, הסיטואציה התחלפה והוא היה השואף, ואני המתפשרת ( הכי איך פגשתי את אמא ),
הוא שאל מה שלומי, ואני הגבתי כפחות מתעניינת לשלומו, הוא הזכיר זיכרונות מהעבר, ואני צחקתי קצת בלי להזכיר את הפרטים הקטנים שהוא שכח,
וכשהוא אמר שאיפה הוא עוד ימצא אחת כמוני שהוא יכול לדבר איתה שעות בלי להשתעמם, ולספר לה הכל, ושתבין את כל השטויות הקטנות שלו ואת המילים הפחות חכמות שלו, שדומות למילים הפחות חכמות שלי, פרגנתי לעצמי במקום להגיד שככה גם אני מרגישה. והיה לי כייף להיות ככה, כי הוא היה זה שניסה.
הרגעים הקטנים שעברו עליי מאז העדכון האחרון היו מלאי קסם של חופש גדול אחרון,
כמה תמונות מחו"ל, תהנו,
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אליסון ק.