My Life, My Sorrow, My Pain

עלבון עמוק.

משהו מכאיב.

עלבון עמוק,

אין איך להגיד.

מה זה בעצם?

איך שהעלבת?

אין לי איך להגדיר את זה,

חוץ מזה שאכזבת.

חשבתי שאת אחרת.

מין חברה כזאתת,

מיוחדת.

חשבתי שבזבוכתך עולמי ישתנה.

מסתבר שטעיתי..

חבל, זה אמר לי הרבה.

עלבון עמוק,

מה יש פה להסביר?

משהו את פניי מאיר.

עלבון אדיר,

דבר שהופך אותך לאחת כמו חזיר...

אחתת חסרת רגשות,

לא התחשבת בי כלל.

תקשייב, יש לי ספקות,

כי זאת רק אני מול כל העולם...

אולי ניסית לשנות ת'תמונה,

אבל אנחנו איננו שוות.

אולי באמת התכוונת לטובה,

אבל את לא מן אחת שכזאת...

את לא מן אחת שכאלו תרצה,

אבל אז תאכזב בשנית.

את לא מן אחת שבגללה אבכה ואבכה,

אך לא אוכל להראות זאת ל-

באמת שחשבתי שהשתנת,

התבגרת, שחשבת את עליי.

מסתבר שטעיתי,

כי כל כך אכזבת,

בייבי, לך, בקשה, דיי!!

בין אם זה ידיד, חברה, או חבר,

עלבון תמיד אותו הדבר.

בין אם זה מישהו יקר או סתם אחד קר

תיהיה לי חסר לעולם.

העלבון בי מכאיב פעם,

פעמיים.

אלוהים מי ידע שיש בי כל כך הרבה מיים?

מים שאפשר בקלות זו לשפוך?!

ולבכות,

ולבכות,

ולבכות.

אולי לא הרשיתי לעצמי לבכות דמעות אמיתיות,

כי ידעתי שאיננו באמת חברות.

רק בכאילו,

זה היה רק סתם.

לך יש חברות,

ולי אין בכלל...

כי אני אותך כל כך אהבתי,

אבל את אותי כה אכזבת.

חשבתי ששתינו אותו הדבר-

אך נשארתי בדד מול כל העולם.

עלבון.

מין ימילה שכזאת.

אין לי אותה איך להסביר.

עלבון,

שעולה על גדותיו,

קשה כל כך לכתוב על זה שיר....

רציתי להסביר לכולכם מה זה אומר,

מסתבר שנכשלתי היום.

אבל אני אחייה עם הידיעה,

שאכזבת אותי,

להשלות את עצמי שזה לא איום.

בהתחלה כתבתי את זה בכמה שניות ויצאתי לאיחוד, אבל כשחזרתי הביתה תיקנתי....בטח יצא זוועה, בקושי השקעתי...אבל אין לי כוח לבדוק עוד פעם.מה אתם חושבים?