אחח.

קשה, הכל קשה
אחח.

דבש, הכל דבש.

חיים מתנגשים בי, מר ומתוק.

אולי פשוט כבר שישימו אותי בהישרדות ואוציא מקלות מלוח ואני אחשוב "הו, הנה עוד מכשול עבר"?

אחח,

עוד פחות מחודש רב"ט.

הגיע הזמן.

וגם, שיפוצים. הכל שיפוצים. בסופו של דבר חדרי יהיה סגול ואוכל להיכנס לתוך החדר שלי ולהסתכל לתוך פנטזיה משלי.

אבל זאת רק ההתחלה.

מקום כבר שמור לעצמי.

אה, ועוד ריתוק לרשימה. היפ היפ.

אני קשה, אבל גם דבש.

יחי הבלתי יאומן.

She stole my words.

-

I'll keep on fighting,

even though my tears are unabled to be stopped.

i'm stupid, but i won't give up on the important things in my life.

sometimes i wish to die because of what i am.

but,

i'm struggeling to survive.

-

i don't want to open my eyes.

not yet.

אז רבע מהשירות שלי כבר עברתי.

מצד אחד אני גאה בעצמי שהצלחתי לשרוד חצי שנה בלי מהומות (חוץ מריתוק קטן ומסכן שנתקע לי בראש), אבל מצד שני, מלא הרהורים ומלא דילמות עולות לי בראש בהקשר של "מה אני עושה פה לעזאזל?" מצד אחד ומצד שני, "כוסעמק נסיים עם זה כבר."

צד אחד שעמום וצד אחר קריעת תחת.

אוויר לנשימה חסר לי בזמן האחרון. אני נחנקת מבפנים אבל משתדלת לא להראות את זה לכולם.

עד כמה שהייתי מעדיפה רק לשכב על המיטה ולעצום עיניים ולשכוח את הכל, תמיד צץ לי ה"ניצוץ" הזה בראש שלי של "למה את מתבטלת? לכי תעשי קצת 'כושר'". וזה איכשהו גורם לי להתגעגע לטירונות. שמה מספיק היה לי את כושר ואת הרצון לכושר שזה משהו שלא כל הזמן יוצא לי לעשות, לצערי הרב.

קשה לי להתמודד עם הכל. אני יכולה להישבר אבל להיבנות מחדש עם מסקנטייפ וחוזר חלילה.

אני בנאדם עצלן, למה אני עושה את כל הדברים האלה שדורשים ממני מאמץ? ... שתיקה.

אולי עוד שנה וחמש אני אגיד אחרת. עד אז, הרהורים ושבירות.

"יאללה כוס אחתק לכי תעשי את העבודה שלך ושתקי!"

השתיקה מרבה לי מידי.

נשבר לי הזין.