העבר מטושטש, העתיד מעורפל וההווה הוא אינסופי...

זאת פאדיחה שקרתה בכיתה שלי. המורה נתנה עבודת כיתה וכל הכיתה הייתה צריכה לעשות אותה, אז הילד שישב לידי לא עשה כלום וסתם התעסק עם איזה מחשבון שהיה מונח לו על הרגליים... קיצר המורה ראתה שהוא לא עושה כלום ואמרה לו: "הכיתה כבר גמרה, למה אתה לא עובד?... תוציא את מה שיש לך בין הרגליים ותתחיל לעבוד".

אוקי הפדיחה הזאת קרתה לידיד שלי. פעם אחת היינו כמה אנשים בקניון וצחקנו וזה ואז ראינו את חברה שלי, והיא בכתה והייתה ממש עצובה אז ידיד שלי שאל אותה: ליטל מה קרה מי מת? והיא אמרה לו: סבתא שלי... והוא לא ידע איפה לקבור את עצמו... ( עריכה שלי - זה באמת עצוב =\).

יום אחד ראיתי טלוויזיה והטלפון צלצל. הרמתי ושמעתי מישהי אומרת: "זהו ראש הממשלה, נא ללכת לעזאזל!" אני קלטתי שזאת חברה שלי אז אמרתי: "כן, אוקיי, אני אלך לעזאזל ואת מורן (קוראים לה מורן) תלווי אותי?" אנחנו התחלנו לצחוק ואחרי זה אני ניתקתי. כעבור 5 דקות היא עוד פעם התקשרה והפעם והתחילה לנדנד לי ולשאול אותי את מי אני אוהבת. לא אמרתי לה וניתקתי! אחרי 2 דקות היא עוד פעם התקשרה ועוד פעם שאלה - ניתקתי. ככה זה קרה עוד איזה עשר פעמים!!! בפעם ה-11, אני מרימה את הטלפון ואומרת: "מורן, נמאסת כבר!!! אני אוהבת את דני (שם בדוי) ואני אוהבת אותו מכיתה א' ודי כבר לעצבן אותי!" פתאום אני שומעת קול של בן!! זה היה אותו דני. בסוף היינו לחברים...

יצאנו עם חברים שלנו למועדון והלכנו שנייה לשירותים. כשיצאנו מהשירותים לא מצאנו את חברים שלנו, אז יצאנו החוצה וראיתי את חבר שלי שם מאחורה מנשק מישהי אחרת,  ואז באתי אליו והוא כזה הסתובב, ונתתי לו סטירה ואז ראיתי את חבר שלי בא מהצד השני ואומר לי: למה אתן לא באות למסיבה ואז קלטתי שזה שנתתי לו סטירה זה בכלל לא חבר שלי. והייתה לזה שנתתי לו סטירה בדיוק אותה חולצה בגלל זה התבלבלתי.

שתי תמונות חמודות שמצאתי: