סבא שלי! הסבא החזק והאמיץ שלי! הסבא הכי טוב שאפשר לבקש... הלך... והוא לא יחזור..
ככה הוא עזב אותי.. אותנו.. ואני כל כך מתגעגעת אליו!
עברו רק יומיים מאז שאמא העירה אותי ואמרה לי שהלכת אבל אני פשוט מתה מגעגועים! אני לא מאמינה שאתה כבר לא פה..
אני לא מאמינה שיש לי רק סבא אחד עכשיו! אני לא מאמינה שאני צריכה לדבר עליך בלשון עבר!
סבוש שלי! למה הלכת? למה? היית עוד צעיר... היו לך עוד שנים לחיות! רציתי שתראה אותי מסיימת תיכון, רציתי שתראה אותי מתגייסת.
עם מי אני אצחק עכשיו בארוחות שבת?! מי יחבק אותי חזק חזק כמו שחיבקת אותי?!
למי אני ארוץ כמו ילדה בת ארבע ואקרא סבוש רק שתחבק אותי למרות שאני כבר בת 18?!
אתה לא מבין כמה קשה היה לראות אותך חולה, כל כך חסר אונים, דווקא אתה! שהיית כזה "ג'ון בריון"! תמיד עם חיוך, כאילו הכל בסדר! אבל שומדבר לא בסדר יותר! איך אפשר שיהיה בסדר? אין לי את סבא שלי יותר!
אני פשוט לא מעכלת, בכלל! אני יודעת שסבלת מאוד וכבר רצית ללכת אבל אני לא יכולה לקבל את זה...
כשאמא אמרה לנו שיש לך סרטן, באמת חשבתי שתחיה, לא עברה בי מחשבה אחרת! הייתי בטוחה שיש לי אותך לעוד הרבה זמן!
אני כל כך אוהבת אותך סבוש שלי!!
ואם אתה שם למעלה ומסתכל עליי אז אני מקווה שאתה גאה בי ופשוט תדע שאני אוהבת אותך!
תשמור עלינו ועל סבתא ועל אידה ועלמה ומיכאל ועל כולנו!!! ובבקשה תעשה שגם חנן יעבור את הסרטן הנוראי הזה!!
פשוט תעשה שיהיה יותר טוב!!
אוהבת אותך סבא'לה שלי!
גל