אני חושבת שהפחד להישאר לבד גרם לי לקבל החלטות מוטעות,במיוחד עם גברים.

הוא התקשר פתאום טוב לא פיתאום שלחתי לו SMS כי הייתי בודדה כי הייתי צריכה מגע וגם בגלל שהייתי נורא חרמנית מאהבה אליו.

הוא הגיע התקשר אני למטה

אני:אני יורדת

הוא:לאן את יורדת ???

אני:אה?אני יורדת למטה אבל ממש עוד שנייה אני ארד גם לך

הוא:את שנונה היום.

אני:טוב אני שניה באה ביי.

כשירדתי

הוא:היי

אני:מה קורה התגעגעת מאז?

הוא:ברור,תמיד.

אני:טוב לאיפה יש לי מקום טוב נמאס לי בחדר שלך.

הוא:את שואלת וגם עונה

אני:בסוף לא תקבל.

הוא:את התקשרת.

אני:די די גם על זה אנחנו רבים .

הוא:לא רבים זה את שהופכת הכול למלודרמה

אני:לא נכון תפסיק.

הוא:טוב שנלך.

אני:לא בא לי כבר

הוא:כן בטחח!

הוא:לאן?

אני:נו לכביש הזה שבונים יש שם חושך ואין שם אנשים

הוא:כן מכיר

אני:מה לקחת שם מישהי אחרת

הוא:אני לא זוכר שאני חייב לך משהו

אני:נו גם על זה אתה רב איתי

הוא:אבל אני לא חייב לך כלום!

אני:שאלתי מותר ......?

הוא:לא!

אני:טוב

הוא:הגענו

אני:יופי

הוא לחש באוזני מילות אהבה, וכשנכנעתי לבסוף, הוא נגע בי. .

אז הבנתי שרק זיון טוב יכול להשכיח ממני את היום הזה. התחלנו להתקרב אחד לשני, ערומים ומרומים.

שיקרתי לעצמי, בפעם המי יודע מה בחיי.הבטחתי לעצמי שהכול יסתדר,

 שהוא אוהב אותי אבל לא מודע לזה . הוא  האהבה הגדולה של חיי,

הוא היה האמת היחידה שהכרתי,

הוא היה הטעות הכי גדולה שעשיתי.

ובכל זאת, הלכנו לאחור והזדיינו. כן, בדיוק כך. שום מעשה של אהבה

לא היה שם, רק תשוקה וחוסר הגיון. כשהוא גמר, כל כך רציתי שהוא יישאר שם ויחבק אותי. אבל הוא לא נשאר.

אבל למה זה הופך אותי? זונה, מופקרת, טיפשה? אולי. רומנטיקנית חסרת

תקנה, תמימה, מאוהבת? בהחלט.