ואי זה נראה שמלא זמן לא הייתי כאן חזרתי!

אני וחברות שלי דיברנו על זה שלהיות לבד בחורף זה מדכאושצריך לעשות משהו עם הבדידות.

10:30 מתעוררת.קולטת שאין לי חבר. חוזרת לישון.

11:00 מתועררת קולטת שאין לי חבר אבל יש לי צורך עז להתקיים.

12:30 מתקשרת לאירה מתלוננת על בדידות ,דיכאון,היא מדברת על להיות יותר בודדה מחליטות שאנחנו נוירוטיות ללא תקנה!

יש לי צרכים ודחפים טבעיים.אני רוצה גבר בסביבה -רוצה שיחבק ייתן לי חום,ירגיע אותי אחרי כול בעיה שיש לי.

אבל איכשהו אין גבר בסביבה שמתאים,ובגלל זה התסכול שלי גובר הימים חולפים ואני עדין לבד?!?!?!

הדחפים מתבשלים ותוססים ,כשאינם משוחררים ,יוצרים מחשבות חולניות אני ממשיכה בהרס עצמי כועסת על מר גורלי ומתחילה לחשוב שמשהו לא בסדר בי.

ככל שהדיכאון רק גובר אני משתכנעת שמשהו מהותי לא בסדר אצלי "אם הייתי רק יותר יפה"ולא היה בי צירוף מבולבל של פסיכונוירוזה פרוניה סכיזופרניה מאניה דפרסיה,מישהו היה אוהב אותי קרוב לוודאי.

חברות שלי אומרות לי שחבר זה לא הוכחה א)שפויה ב)נחשקת.

הן אומרות שלנשים מכוערות יש חבר לנשים רעות יש חבר לנשים חסרות ביטחון יש חבר.

אבל רק לי אין כלום.אפילו כבר זיון פעם ב אין לי