אז עכשיו, קשה לי להוציא אותו. הייתי אומרת שזה בעיקר מאז ששכבנו, אבל אני לא בטוחה. נראה לי שבאופן כללי, כמו תמיד, אני פשוט חושבת עליו כמו שחשבתי לפניו , שכבנו לפני כמה שבועות, והיה ממש מדהים. תמיד היה לי טוב איתו במיטה, וכנראה שתמיד יהיה לי טוב איתו במיטה, אם יהיו עוד פעמים כאלו. למעשה, אני כל-כך נמשכת אליו, שלפעמים, כשאני רואה אותו, אני כמעט נמסה לרצפה. וזה לא שהוא נראה כזה טוב - זה פשוט שהוא נראה כזה טוב בעיני, וזה פשוט שאני נמשכת אליו בטירוף בגלל שהוא כל-כך חכם, וגאון, ורב-תושיה, ויודע לעשות כמעט כל דבר ולמצוא פתרון כמעט לכל דבר. אני מחפשת את זה בצד השני שלי. אני מעדיפה להיות קצת ה"ילדה" בקשר, ושהם יהיו המבוגרים. קשר שבו אני צריכה להיות המבוגרת קוסם לי הרבה פחות. והרי, תמיד מישהו צריך לקחת צד. אני מעדיפה את הצד החמוד יותר, השובב יותר, המתוק, את זה שצריך קצת לרסן. אני שונאת לרסן את בן הזוג שלי. אני שונאת כשבנות מתנהגות לחבר שלהן כאילו הוא ילד קטן (וכל-כך הרבה בנות מתות על זה. אני כל-כך לא ככה. לא מעירה לחבר שלי על הנימוסים שלו, לא מעירה לו על הלבוש שלו, פשוט לא מעירה על הדברים בסגנון הזה, אלא אם כן הם באמת עוברים את גבול הטעם הטוב. כי לא ממש אכפת לי).

 

כל-כך מעצבן אותי שאני נמשכת אליו כל-כך. ברור לי שאם הוא יבוא אלי עכשיו, לא חשוב מתי ואיפה, וסתם יתפוס אותי וישכיב אותי על הרצפה, או השולחן, או המיטה, או המקרר - אני אשתף פעולה בשמחה. וגם אם זה לא יקרה באופן כזה ספונטני, גם אם הוא יציע לי את זה באופן יזום - אני אסכים. אולי לרגע אני אהסס קצת, כי אני אדע שבסופו של דבר אני ארגיש יותר רע אחרי זה - אבל בסופו של דבר אני אסכים. כי הוא כל-כך מושך בעיני, וכי בחיים לא נהניתי עם מישהו במיטה כמו שנהניתי איתו (וזה לא שלא נהניתי עם אנשים אחרים. איתו זאת פשוט הרגשה של "לעולם לא מספיק לי". מצידי, להיות איתו חודש במיטה כמעט בלי לצאת ממנה. וכן, אני יודעת שאולי זה נשמע משוגע, אבל ככה אני מרגישה).

 

זה כל-כך מוזר. כשפגשתי אותו לראשונה בכלל לא נמשכתי אליו. הרבה מאד זמן אחרי שפגשתי אותו לראשונה לא נמשכתי אליו. למעשה, אפילו ברגע הראשון שבו התנשקנו הרגשתי שיותר ממה שאני נמשכת אליו, אני מאוהבת בו. ועם הזמן היוצרות התהפכו - ידעתי שאנחנו לא מתאימים, אבל המשיכה המינית הלכה והתגברה, כל הזמן. אולי, בין השאר, בגלל שהמיטה היתה כמעט המקום היחיד שבו ממש הקלקנו טוב. במיטה הוא היה ממוקד אלי, שם לב אלי, שנינו ממש נהנינו. בניגוד לכך, בחיים האמיתיים, לא הסתדרנו כל-כך טוב. הוא לא כל-כך שם לב אלי.

 

וזאת לא ממש אשמתו, שהוא לא שם לב אלי. הוא בנאדם כזה.

 

אני כל-כך רציתי להעניק לו את המקום הראשון. בלב שלי, בראש שלי... מישהו שהייתי אינטימית איתו, מישהו שתמיד, משום מה, ניסיתי לחלוק איתו כמה שיותר מעצמי, למרות שהוא לא נראה הכי מעוניין בזה. כל-כך כל-כך רציתי לתת לו את המקום הראשון, להפוך אותו לבנאדם הזה שתמיד אפשר לסמוך עליו ותמיד אפשר לפנות אליו