אני מתיישבות על הוריד,
אני חשה צורך דחוף לברר למה ואיך משהו פה השתבש,דופקת סצנות, באה, הולכת, באה, הולכת קצת .
לא מקבלת את הדין נדמה שתמיד שאפשר להסביר, להגיע להבנה, אולי אפילו להשתנות קצת.
מוכנה להשתנות.
מוכנה לדבר פחות, להתאזר בסבלנות, להתאפק, לגלות רגישות, נו, לקבל אותו כמו שהוא.
לשמוע את מה שהוא אומר ולהגיד לא, הוא לא באמת מתכוון לזה. למרות שהוא כן.
להדליק עוד גפרור, ועוד גפרור, ועוד גפרור. ולא אכפת שישרפו לי הידיים, בכל זאת, אולי פתאום, בדרך נס, זה ייתפס, ומשהו יתחיל לבעור אני לא יכולה להיות כמו בהתחלה.
בגלל שכמו שהייתי בהתחלה, לא היה לזה ממש קשר לאיך שאני באמת,כי כשהייתי בהתחלה,
יכולתי לשרוט, ולהתפשט ולהתלבש באור, הייתה לי תחושה שהכול עוד יכול להיות.
ושזה יהיה אחרת בפעם הזאת.
שאחרי שהוא יתאהב בי ככה שהוא לא יוכל לשאת את המחשבה שהוא יהיה בלעדיי, אוכל להיות
סוף סוף כמו שאני באמת, וכמו שאני באמת, זה עם הבושות, והחרדות והרצון הבוגדני הזה להרפות.
לא להתאמץ כל הזמן לעשות עליו ועל שניכם כזה רושם מוחץ.
באיזה קלות דעת הטמנתי לעצמי מלכודות? איך שיחקתי אותה חסרת מורא, אה?
תאבת הרפתקאות, אחת שצריכה כל כך מעט כדי להרגיש כל כך הרבה, שמוכנה לתת בלי חשבון? בלי לצפות לתמורה ואז, להבין שאין באמת משם דרך חזרה? אז אני הולכת? באמת אני הולכת? ואיך אני הולכת? עם המחשבה שאולי הוא ילמד לקח? שהוא עוד יבוא על ארבע? שייקח לו בדיוק רבע שעה והוא יבין שהוא מה זה טעה? שמה שהיה לי להציע לו, הוא לא ימצא בחיים אצל אף אחת? שנתתי לו מתנה שהוא לא ידע להעריך אותה.
ואז הוא יישבר?ברגע שהוא ישמע שאני כבר אצל מישהו אחר? והוא לא יאמין, הוא לא יבין איך הוא יכול היה לתת לי ללכת, ולא להתנפל בו ברגע לרגליי ולתפוס בכל הכוח את קרסולי? ולאן אני הולכת בדיוק?!? לחפש לי "יחסים"? עם מי בדיוק? עם עוד אחד שיקלוט כמה הייתי הדבר הכי טוב שיכול היה לקרות לו כשכבר יהיה ברור כי עלו בתוהו כל מאמצי ההחייאה, ושאפילו התחלתי להשתעמם מלשבת לבד בחושך בחברת המלכודות של עצמי ובדיוק עכשיו כשיצאתי מהדלת ואין לי שום כוונה לחזור?
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
לולה:-)
