לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אם הכל מרגיש אותו דבר


ואת כבר לא צוחקת

כינוי: 

בת: 31

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2009    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

9/2009

אנשים בטוחים שאם הם יגשימו את החלומות שלהם, הם יהיו מאושרים.


טעות.

לא אומרת שהעולם מסריח, ושאין אושר.
אבל טבע האדם הוא לרצות עוד.
וגם אם החלום היה בלתי אפשרי, והשגת אותו..זה מין תדלוק זמני לאושר
עד הדבר הבא שאותו תרצה להשיג.
אנחנו במרדף להשגת החלומות.
במרדף להשגת דברים.
יש לי דיאלוג להציג, ואני בטוחה שאם אצליח לשחק בו טוב, אהיה המאושרת באדם.
וזה מצליח. ול-10 דק' [וגם זה הגזמה] אחרי הכפיים אתה המאושר באדם. ואחרי?

הרבה פעמים קורה, שאתה אומר
טוב, נמאס לי מכל השטויות, אני אדם יציב,עם ראש על הכתפיים
וכל השטויות האלה של אחד אחרי השני ולהשיג כמה שיותר
ולהשיג כל מי שאני שמה עליו עין זה חרטה שלא מביאה לאושר.
וזה נחמד ומצחיק וכיף ואולי גם טיפה טיפה מספק
אבל אז מגיע הרגע שאתה אומר, שזה לא מתאים לך, שזה לא אתה.
אתה דוחה את מה שמולך.
צריך מישהו אמיתי. משהו רציני.
משהו אולי אפילו קצת רשמי.
עם יותר כבוד הדדי. עם עומק.
עם אהבה. אהבה אמיתית.
וכמובן שזה לא מגיע כשאתה רוצה את זה.
אבל כשזה מגיע..אתה הרי אמור להיות המאושר באדם
כי לזה חיכית.
ופתאום אתה מרגיש שזה קצת כבד מידיי
ולמה אתה צריך את זה.
פתאום כולם מסביב מעניינים
ואתה בכלל ילד, מה זה כל הרשמיות הזאת?
אי אפשר לכייף?
ולמי בכלל יש זמן לכל המחוייבות הזאת?
הרי רצינות דורשת קבע. דורשת זמן. זה לא בא מתי שבא לך.
אבל כמו שידוע לי, הפזיזות מן השטן.
ואני מרחיקה אותה ממני כמה שיותר רחוק.
כל עוד אני לא במחזור אני לא אשתמש בה.

קצת התחרטות, קצת אושר.
רציתי קצת לחזור אחורה, לשנה שעברה
לקבוצה הקודמת. 
המדהימה,הקטנה,התמימה,המעריצה,הדומיננטית,ובוגרת ביחד.
מצד שני, אם לא הייתי איפה שאני עכשיו
והייתי נשארת לעוד שנה
לא הייתי יודעת שיש סיכוי להתחרטות בכלל
ואפילו הייתי נעלבת.
בוער לי להגדיל, לפתח
להצליח השנה
הלימודים משום מה לא בוערים בי
כשאני מצליחה במשהו, יש לי חשק להמשיך, להתקדם, להצליח יותר, ויותר
וזה לא נגמר,ומצד אחד זה טוב.
אבל במשהו שאני מבינה שאני לא משהו בו
אני פשוט עוזבת.
מתפשרת.
אז אחרי שנה מוצלחת בהדרכה.
אני רוצה שיהיו לי 30 ח'טניקים. וכמה שיותר יותר טוב.
אבל אחרי שנת נפילה בלימודים
כבר לא איכפת לי להתפשר על 70.

יומיים, שמשום מה מעיק לי.
לא קורה שומדבר.
קצת איבדתי
לא יודעת, ממה שהיה לי.
קשה להסביר.
ריחוק מהסביבה, ואין לי מושג למה.
אין את החברים הקרובים, שהם ברורים מאליו [במובן טוב].
בתכלס, טוב לי. עמוס לי. 
אבל זה סיפוק זמני. ואני מרגישה איך הדלק אוזל.





נכתב על ידי , 10/9/2009 18:23  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של דניאל ב-11/9/2009 17:05
 





11,018
הבלוג משוייך לקטגוריות: אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לטלי[: אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על טלי[: ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)