משהו אצלי חייב להשתנות
כל יום שאני חיה, אני מבינה שכל מה שחשבתי שזה פוזה אצלי,
זה כ''כ נכון.
וזה עצוב.
כי זה דברים כ''כ קטנים שלא גורמים לי להתגאות במה שאני.
מה אני אעשה איתו.
אני לא יודעת כלום, אני לא מבינה כלום.
או שאני אוהבת אותו, או שאין לי כוח אליו בכלל.
אני מפחדת לעשות צעד ולהרוס את כל הקשר הזה. אני אתחרט.
אני יודעת.
אבל אני לא מרגישה את מה שהרגשתי פעם.
כ''כ בא לי להיות אני עם עצמי.
תקופה של כמה חודשים כדי לחזור להיות מה שהייתי.
ואז.. אולי.
חג שמח 3>.