כמה עבר מאז הפעם האחרונה שעידכנתי..
זהו
כל הסיפור הענק הזה של פולין, מאחורינו
למה יהיה לחכות עכשיו..?
זה התחיל מהטיול בצפון לשבוע
כמה שיצאתי בלי חשק
אחר כך הבנתי איזה חוויה זה
עזבו סנפלינג, קאייקים..
כלכך התחברנו לחבר'ה האמריקאים
ושבוע שלם לדבר רק אנגלית.. חח
אחרי זה הגיע פולין
חצי שנה של הכנות הגיעה לסיומה
אבל עדיין לא יודעים למה לצפות
ביום ה1 הגענו כלכך עייפים שפשוט נרדמנו בצידי הדרך כשהיינו עוצרים להסבר
אבל ביום ה2 הגיע הבום הראשון
הלכנו למאידנק
מקלחות, תאי גז, משרפות
אז מה..?
כנראה שזה באמת קרה..
הכל כלכך ירוק מסביב
כמה דשא ויערות
אבל אנשים נקברו שם מתחת!
והינה עוד יער שיש בו קבר אחים
ועוד עיירה שפעם הייתה מלאה ביהודים
אוושוויץ, טרבלינקה, גטו וורשה, גטו לודג'..
עוברים בעוד ועוד מקומות
ופה נמחקו 100 יהודים
ופה עוד 500..
הדלקנו נרות באוושויץ 1
פתאום ה6 מליון הפכו להיות אנשים בודדים
משפחות קטנות
תינוקות..
יום לפני הטיסה קיבלנו מכתבים מההורים והמשפחה
אי שם באמצע יער שנרצחה בו קהילה שלמה
ואנחנו עומדים וקוראים את המכתבים
חושבים על איך נראה את כולם למחרת..
אני דיי בטוחה שזה היה הרגע שבו כבר באמת אפחד לא יכול היה להשאר אדיש למצב..
אני לא אכחיש
היה גם כיף..
גם צחקנו
התחברנו אחד לשני..
אני לא יודעת אם חזרתי אדם שונה מהמסע הזה
ואני אפילו לא בטוחה אם הצלחתי לעכל את כל מה שהיה שם
אבל אני יודעת שביום השואה הבא
אני כבר לא ארגיש אותו דבר..
אני כלכך שמחה שיצאתי למסע הזה
זאת בהחלט חוויה!
מאידנק..
אוושוויץ 1..
כבר לא 6 מליון בתור מספר 1..
כמעט כל המשלחת
בבלוג זה
בכל הבלוגים
