פיצה בלוג

אני כל כך עצלנית.

אני מספיק עצלנית שאני חושבת שאם תיגמר עכשיו השביתה אחרי חודש וחצי ויותר אני לא אלך להרצאות. אני כ"כ עצלנית שאני חושבת שאני ארדם ברגע שאני אעלה על הטוסטוס לנסוע לעבודה. אני כ"כ עצלנית שבא לי פשוט לישון ולישון עד שמתישהו אני אתעורר ויקירי יחבק לי את הגב.

אני כל כך עייפה.

בדרך כלל אומרים שכשטוב לך הזמן עובר לאט, אבל יש ימים כאלה שהם ממש טובים ובנוסף גם ממש ארוכים. אתמול התעוררנו בעשר וחצי אני חושבת. אחרי זה חבר שלו מהצבא התקשר ואמר שהוא בא לבקר. לפני שהוא בא עוד הספקנו לחגוג קצת את זה שהשמש עלתה לשמיים ואנחנו עדיין יחד. לחגוג... נו נניח. אחרי זה נסענו ביחד לשתות שוקו קר וגלידה בעוספיא. משם נסענו למוחרקה אחרי דאלית אל כארמל- זה המקום שבו איזה נביא הרג 400 נביאים של הבעל. נראה לי אליהו, תמיד שנאתי כל מה שקשור לשיעורי תנ"ך. היה סגור, איחרנו ברבע שעה. בכל אופן זו הנקודה הגבוהה ביותר בכרמל אז גם מסביב יכולנו להסתובב ולראות רחוק עד להר מגידו. יש שם שביל ישראל שככל הנראה מוביל ליקנעם, אמרנו וואלה, פעם הבאה נתפוס טרמפים לפה ונעשה את השביל- נראה כמו אחלה חוויה. אחרי זה חזרנו, ובדרך עצרנו לעשות קניות בעוספיא. קנינו מספיק ספגטי לשלושה חודשים או משהו בעשרה שקלים- היה זול. חזרנו והלכנו לישון, במקום ללכת לעצרת שהייתה באוניברסיטה כי בדיוק התחיל לרדת גשם. נרדמנו קצת ברוגז, בגלל הדברים הרגילים ואני הספקתי להרוס את האווירה לגמרי ובגלל שטויות לפלוט את זה שאולי בעצם אנחנו לא כל כך מתאימים כמו שחשבתי. התעוררנו מחובקים ומחייכים למרות זאת, ובמשך כל היום אולי שלוש פעמים הוא שאל אותי אם אני באמת חושבת ככה. לא חשבתי. רווח. אחרי שקמנו הוא הלך לצלם דברים ואני נשארתי בדירה שלו להכין ספגטי. האמת יצא לא נורא, אפילו די טעים. בדרך דיברתי קצת עם שותף שלו, בחור תמוה, מלא בעיקר בעצמו. כשהוא חזר אכלנו (בכלים אמיתיים! :)) ואחרי זה התיישבנו בחדר שלו לעשות טלפונים, הנה, אנחנו מחפשים דירות. חיפשנו וחיפשנו והחלטנו על יום ראשון כיום הביקורים הרשמי, נראה איפה נגור שנה הבאה. האמת, זה יוצא בעצם עוד חודשיים או חודש וחצי. בקיצור. טילפנו וטילפנו ואמרנו יאללה מאוחר כשהגענו לאיזה מישהו שדיבר איתנו מתוך שינה. טוב מגניב. הלכנו לדירה שלי לארגן דברים להיום בבוקר, הייתי צריכה לנסוע לסופשבוע הרי, וגם בדירה הספקנו לעשות כמה וכמה דברים. אני חושבת שהצלחתי להרגיע אותו ולשכנע אותו בדברים שהוא לא היה בטוח לגביהם. נו טוב. חזרנו לדירה, ישבנו קצת בסלון כשהגיע עוד שותף. אכלנו, דיברנו, שתינו, עישנו. אמרנו טוב, הגיע הזמן ללכת לישון. אחחח... איזה כיף.

יום ממוצע בחיי :)

גנ'יאל. שמח וטוב לה.