פעם בכמה זמן אני חוזר לגיל 16
אם זה העובדה שאני בכלל עדיין כותב בבלוג הזה, הרי איזה מזדקן בן 27 יכתוב בבלוג שהיה המפלט שלו בגיל 16, זה טיפשי כל כך
אבל אומרים שיש מקומות בחיים שאתה צריך לחזור לעבר, כי הוא מספק לך את ההגנה שאתה צריך
דבר אחד אני יכול להגיד לטובת גיל 16 - הדאגות היו טיפשיות כל כך שאם אני מסתכל אחורה אני רוצה לחזור לשם
פתאום הכל כל כך רציני
אם פעם דאגתי אם איזה מישהי תרצה בכלל לדבר איתי פתאום אני חושב על חתונה וילדים
אם פעם חשבתי על איך אני אשיג כסף בשביל הדיסק שאני כל כך רוצה לקנות פתאום יש לי חודש לסגור ועסק שעומד לי על הראש
החיים מתחילים לרוץ ופתאום אתה מבין שאתה כבר לא בכושר, כבר לא ״צעיר״
וכולם אומרים לך שהחיים עוד לפנייך, מה זה 27? זה בקטנה, יש לך לפחות עוד חמישים שנה לחיות...
אוקיי, אבל גם מרגיש לי שאני רוצה להספיק כל כך הרבה שלא הספקתי
ומה אם הלחץ הזה ישפיע, ואחרי מי בכלל אני רודף?
למה צריך להספיק? הרי זה ידוע שאין מספיק זמן וחבל בכלל להתחיל לרדוף כי זה ידוע שתפסיד.
אני רודף אחרי הזמן
במירוץ חסר סיכוי
אולי ויתרתי
ואני לא מוכן להודות
שהשתתפתי בניסוי
של אלוהים
הרי הכל ידוע מראש
מתי תאהב
מתי תמות
וזה תמיד מפחיד
להתמודד
אבל בסוף
במדרגות
כבר לא סופרים את הכסף
עם אלוהים יש רק חובות