horror named yahav shootes

ויהי ערב ויהי בוקר

אני מניח שהחוויה שעברתי הבוקר היא תופעה שכיחה ביותר בקרב רוב כותבי הבלוגים חווית היום שאחרי !

הבלוגיסט קם, מגיע לעבודה פותח את הבלוג שלו וחושכות עיניו הטקסט השמימי שערך וטרח למענו בוקר קודם נראה כמו ערימת מלל חסרת צורה וסגנון של איזה חסר חיים שחושב שהוא יכול לאסוף כמה משפטים ולקרוא להם בשם סיפור או סיפור בהמשכים. כמה התגאתי בסיפור שלי וברוב זחיחותי פרסמתי את דבר קיומו בין בני משפחתי(ואפילו השתעשעתי ברעיון לקבל איזו ביקורת בונה מאישיות תקשורתית מפורסמת כמו למשל מאיר שלו או סטיבן סיגל).  אני פונה אליכם כותבי בלוגים וותיקים ונערצים אם יש לכם טיפים איך להתמודד עם המצב הזה אנא אני באמת מרגיש זוועה.