שירפ’’ הג’’ירפ בדרך אל האושר

מאוחר בלילה ואני די שפוכה... אבל יש ימים כאלו, יותר נכון לומר , לילות כאלו , שפשוט קשה  לי ללכת לישון.

אני מוצאת את עצמי מחפשת עיסוקים משונים במקום להתעלף על המיטה.

זה מוזר ומשונה, אבל כמו ילדה קטנה שנורא רוצה ללכת לישון "בשעה של גדולים", שמפחדת שהיא מפסידה את כל הכייף ברגע שתיכנס למיטה,

אני מרגישה שאני לא יכולה לתת לעצמי לסגור את העיניים.

זה לא שיקרה עכשיו משהו.

הבית חשוך ושקט.

החתולה שלי נוחרת קלות על הספה בסלון

בחדר השינה הסמוך ישנה החמות שלי, שאפילו להתלונן עליה כבר אין לי כוח

וזהו .

אין שום דבר מרגש בבית

אפילו בטלוויזיה כבר התחילו ברצף של פסטיבל מספרי סיפורים.

אז למה אני לא הולכת לישון, לעזאזל?

אני מחפשת ריגושים ועיניין באינטרנט, אבל שוב ושוב מוצאת את עצמי בוהה בשומר המסך שלי.

אולי כי קצת לבד לי הלילה....

כל היום התרוצצתי מפגישה לפגישה וממחוייבות למחוייבות

אבל כשחזרתי הביתה , שוב דבר לא ממש חיכה לי, מלבד החתולה..

והחמות שלי , כמובן , אבל זו לא משהו שאני חיכיתי לו.

רציתי כל כך שיהיה משהו משמח ומרגיע שיחכה לי בסוף היום. אבל הערב עבר במין סתמיות מוזרה.

מין סיום מעוך כזה לעוד יום עבודה. 

אני עייפה . האצבעות שלי נעות לאט מאות לאות על המקלדת. כנראה שזה עוד ערב אבוד.

לא נורא, מחר יבוא בעלי האמיץ, היישר מהמילואים

ויישמח אותי וירגיע בסוף היום

לילה טוב לי   

אני מסכנה.  אוי כמה שאני מסכנה היום!

ברגעים האלה אני הכי מתחברת לשורשים הפולניים שלי ונותנת להם פורקן מוחלט.

הרחמים העצמיים שלי משתלטים על כל פיסה אפשרית.

השעה מאוחרת מידיי בשבילי ואני עייפה. חזרתי מהעבודה רצוצה. אבל במקום לבלות בפיג'מה מול הטלווזיה עד לעילפון,

אני צריכה לבלות עכשיו כמה שעות טובות מול המחשב בכדי להכין פרויקט משמים למחר.

אני עייפה ונמאס לי.

במוצ"ש האחרון , כשנסענו , אני והבעל חזרה הביתה מסופ"ש אצל הוריי בצפון, נאנחתי ואמרתי שאין לי כוח וחשק לשבוע הקרוב.

הוא העיר את עייני שכבר זמן רב  אני אומרת את אותו משפט כל מוצ"ש . שזה נשמע שאני מאוד לא מרוצה מהחיים שלי עכשיו.

וזה נכון, כל כך נכון.

אני מסתכלת על היומן שלי על כל מה שמתוכנן לי בחודשים הקרובים ופולטת אנחת ייאוש.

וזה די נורא שמישהו כל כך לא מרוצה מהעתיד המצופה לו.

ולא כל כך ברור לי אייך זה קרה שעיצבתי לי את החיים בצורה כל כך עקומה.

בעצם .. אני יודעת את התשובה .

היא טמונה בחוסר היכולת שלי לחשוב פעמיים לפני שאני לוקחת על עצמי התחייבות. בחוסר היכולת שלי לומר לא. ברצון שלי לספק אנשים אחרים.

וכמובן שאני היחידה שנדפקת מזה.......

ואיכשהו זה נראה שאין לי שום אמצעי מילוט.

ואולי, אבל רק אולי...

זה קשור להחלטה שלי לנסות להיכנס להריון.

אולי זו דרך המילוט היחידה שיכולתי לחשוב עליה........

זה נשמע לי כל כך רע , אבל כל כך נכון.   

אני יושבת עכשיו באחד החדרים בבית הוריו של בעלי , סגורה ומסוגרת.......

חמותי יושבת בסלון, שערה אסוף בסיכות וברשת והיא בוהה בטלוויזיה. אני יודעת שברגע שאצא היא תקפוץ על המציאה ותתחיל לדבר.

וכשהיא מדברת...

אני מודה - אני אדם חביב ונעים ויכולת ההקשבה שלי היא די מטורפת. לא לחינם אני לומדת פסיכולוגיה . שלפחות יצא לי מזה משהו.

בכל פעם שחמותי מתחילה לדבר, אני פשוט נמעכת על הספה להקשבה רציפה של שעות. ולא שיש לה מה להגיד- היא פשוט חוזרת על אותם סיפורים מאות פעמים.

את רב המשפטים שלה אני יכולה להשלים לבדי .

וזה כל כך משעמם!

אז ליתר ביטחון אני יושבת מסוגרת בחדר . אז נכון שיש לי מה לעשות - אני אמורה לשבת עכשיו ולקרוא עשרות מאמרים לתיזה .

 שזה עיסוק משעמם הרבה יותר ממה שזה נשמע.

ועכשיו אני בדילמה- מה יותר משעמם- החותנת שלי או מאמרים על טיפול בטראומה?

אני מתמלאת רחמים על עצמי ...הרחמים האלה הם שמדיחים אותי שוב ושוב להפסיק לקרוא ולשייט לי באינטרנט לכל אתר אפשרי.

עכשיו קראתי את כל הדברים החשובים חשובים שעליי לעשות עכשיו , לפני הכניסה להריון-

בדיקות חניכיים למניעת דלקות, חיסון נגד שפעת למניעת מחלות נפש אצל העובר ועוד הפחדות למיניהם, לקיחת חומצה פולית למשך העשור הקרוב..

בקיצור - קצת מלחיץ. ..