לא חשבתי שזה יגיע, הרגע שבו אני אפסיק [גם אם זה רק טיפה בינתיים] לחשוב עליו.
נכון שזה בגלל הבן אדם הכי פחות צפוי שחשבתי שזה יקרה בגללו, אבל משום מה אני ממש שמחה שזה הוא.
פתאום אני מרגישה את הלב בגלל מישהו אחר, אני מרגישה את הלב ולא כואב לי מכאב אלא מגעגוע לעוד קצת.
נכון שלא קרה הרבה, ונכון שלא מובן לי עדיין כל כך מה קורה אבל זה עושה לי טוב.
פתאום אני מרגישה נוח יותר עם אנשים, אני מרגישה חופשיה ועצמי יותר.
אולי זה מסביר את העובדה שאנשים מרגישים פתאום בנוח להגיד לי את מה שהם חושבים עלי, גם אם זה לא בהכרח דברים חיובים.
זה עושה לי טוב.