אני באמת לא מבקשת הרבה, רק קצת.
אני רק צריכה את העידוד והחיבוק הזה מידי פעם, כמו עכשיו.
שגל עצבות עולה בי וחודר לכל תא ותא בגוף שלי.
זה ניראה כאילו לא אכפת לו, כאילו אני כבר כלום בשבילו.
לפעמים אני מצטערת שנפרדתי ממנו.
למה זה היה שווה? לפחות היה לי מישהו עכשיו שיעודד אותי.
אני צריכה מישהו, יותר מכל דבר אחר.
או שהדמעות יצאו בקרוב לאוויר העולם אחרי הרבה מאוד זמן.
דמעות שלא באמת צריכות לצאת, כי אין באמת סיבה לזה.
דמעות סרק.
שונאת אותך כל כך!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
