סיפור על טוקיו הוטל.

לא רחוק משם ביל וטום היו בחרדה כשאליס ניגשה לבדוק את הדופק של גוסטב.

"נו? " שאלו ביל וטום בחוסר סבלנות.

אליס הצמידה את אצבעותיה אל העורק הראשי בצווארו של גוסטב.

לרגע יכלה לשמוע רק את ליבה הפועם מהתרגשות וחשש. היא נשמה נשימה עמוקה, נרגעה ולבסוף הרגישה את העורק קופץ חלושות תחת אצבעותיה.

היא נשמה לרווחה. "תודה לאל, הוא חי... " הודיעה לביל וטום.

"שנעשה משהו כדי להעיר אותו? " שאל טום. "לא נראה לי.. נחכה עד שהוא יתעורר לבד.. " השיבה אליס.

טום ואליס התחילו לדבר על הקמת מחסה ללילה, אך ביל לא הקשיב להם במיוחד. הוא הנהן כשפנו אליו ובעצמו חשב על כל חבריו ומכריו שגורלם אינו ידוע לו.

"אז ביל, אתה תאסוף עצים? " שאל טום.

ביל התעורר מהחלום בהקיץ שלו. "למה אני? תאסוף אתה עצים! "

"ביל, זה לא הזמן לזה עכשיו! אולי בהופעות אתה יכול לסחוב רק את המיקרופון המסכן שלך בעוד אנחנו סוחבים את כל הכלים הכבדים, אבל כאן אתה תצטרך לעזור בדיוק כמו כולם! " התפרץ עליו טום.

"בסדר, תירגע! אני אסחב עצ.... גוסטב התעורר! " צעק ביל כששם לב לתזוזה מאחורי גבו של טום.

הם רצו אל גוסטב. "אתה בסדר? "

גוסטב לא ענה, נראה שהכרתו חזרה אליו אך הוא שקע בשינה.

אחרי שבנו את המחסה הצנוע, הניחו את גוסטב לשכב ונרדמו בעצמם.

אנדריאס התחיל לבכות. "היא מתה! "

הדם אזל מפניה של סימונה. "מי..? " שאלה בחשש למרות שידעה שלא משנה מה התשובה, זה בכל מקרה נורא.

"אלינה. " אמר אנדריאס ובכיו גבר.

סימונה הייתה מבולבלת לרגע ואז נזכרה בנערה הבלונדינית והנחמדה שישבה מולה במטוס.

"החברה שלך"  לחשה ואנדריאס המשיך להתייפח.

סימונה הצטערה על האובדן של אנדריאס. היא התיישבה לצידו וכך הם ישבו, חושבים על יקיריהם.

הלילה היה קשה עבור כולם. הם רעדו מקור ובנוסף לכך היו גם רעבים. האדמה הייתה קשה והיה להם קשה להירדם. לבסוף, אחרי שעות ארוכות של חשכה – הפציע הבוקר.

גוסטב התמתח על האדמה. הוא לא זכר היכן הוא.

ידו פגעה במשהו. הוא הסתובב והופתע לגלות את טום שוכב לצידו. "מה לעז...? "

גוסטב התיישב והביט למעלה. עצים חסמו את השמיים. לפניו ראה הרבה חול וים כחול בהיר משתרע לאורך האופק.

הוא ניסה להיזכר בשעות האחרונות, אך ראשו כאב. הוא החליט לשכב חזרה, מנסה להתעלם מהאדמה הקשה. הבזקים חלפו בראשו. הוא חשב שהוא הוזה. הוא ראה כתבה כלשהי, אחר כך רוח עזה נשפה בפניו, פחד ואז נחיתה קשה. הוא התיישב, פניו מכוסים זיעה קרה. "המטוס התרסק.. " נזכר. ומיד חשב על סימונה, וחבריו...

"טום! תתעורר! " קרא גוסטב והחל לדחוף את טום.

"מה זה? " מלמל טום בישנוניות והתיישב. "איפה כולם? " שאל גוסטב בחרדה.

"פה.. " אמר טום והחווה את ידו לצידו הימני. גוסטב עקב במבטו אחר ידו של טום והבחין בדמויות על הרצפה.. ביל ואליס.. "איך לא שמתי לב אליהם? " תהה גוסטב.

"ואיפה כל השאר? " שאל גוסטב.

טום משך בכתפיו. "אז למה אנחנו מחכים? בוא נלך למצוא אותם! " גוסטב קפץ על רגליו ומשך את טום.

"על מה כל המהומה? " שאלה אליס שהתעוררה מצעקותיו של גוסטב.

"הולכים לחפש את כולם! "

"אוקי.. תנו לי רגע.." אליס קמה, פכרה את ידיה, התמתחה ואז העיפה את רגלה הישר אל אחוריו של ביל.

"למה עשית את זה? " שאל טום בהפתעה ופער את פיו.

"אתה מכיר דרך אחרת להעיר אותו? " שאלה אליס.

הם התחילו לצחוק בעוד ביל קם, כאבים מפלחים את גבו.

לאחר כמה דקות של התארגנות, הם החלו לצעוד לאורך החוף.

אחרי הליכה של 10 דקות לערך הם ראו עשן עולה ממדורה קטנה על החוף, ומסביבה יושבות של דמויות.

ככל שהם התקרבו, הדמויות החלו לעטות צורה ברורה יותר ויותר. כשלבסוף זיהו ביל, אליס וטום את שלוש הדמויות החלו לרוץ במהירות מסחררת אליהם, אולם טום היה המהיר מכולם, אילו הייתם צופים בריצתו מהצד הייתם חושבים שהוא ממש מרחף מעל הקרקע.

בשלב זה מריה אור וגיאורג שמו לב אל חבריהם והחלו לרוץ לקראתם.

טום הגיע אל אור וחיבק אותה כה חזק שרגליה התרוממו מן הקרקע. "אור!! את בסדר! כל כך דאגתי לך! "  אמר טום ובדק שהכל אצלה אכן בסדר. "גם אני דאגתי לך.. והתגעגעתי מאוד! " אמרה אור ולפני שטום הספיק לענות משהו בכלל, היא התרוממה על אצבעותיה והחלה לנשק אותו. כמה היא התגעגעה לשפתיים הרכות האלה! לריח שלו, לידיים שלו המלטפות את גופה בעדינות שכזו, לאצבעות הארוכות שלו שנוגעות בה בדיוק במקומות שגורמים לה לרטוט.. 

אחרי הרבה חיבוקים ואחרי שכולם ווידאו שכולם בסדר, כל אחד סיפר את סיפורו.

"אוקי, עכשיו רק צריך למצוא את סימונה, אנדריאס ואלינה ואחר כך כדאי שנחזור לכאן כי יש לכם אש ומחסה.." הרהר גוסטב בקול רם.

"יש לנו גם קוקוסים ואננסים " הוסיף גיאורג.

"מעולה! קדימה, בואו נזוז.. " אמרה אליס וקמה.

בינתיים, לא רחוק משם, סימונה עדיין ניסתה להרגיע את אנדריאס. כשסוף, סוף הוא הצליח לעצור את הדמעות, במקומן פרצו המילים. "אני נמנמתי.. ואלינה הלכה לשירותים..  אני ראיתי אותה הולכת אבל לא התרכזתי כל כך.. ואחר כך המטוס רעד וכולם היו בפאניקה וגם אני.. קפצתי מבלי להביט לאחור..

ועכשיו אני נזכר שממש שנייה לפני שקפצתי, שמעתי מן דפיקות כאלה... באותו זמן חשבתי שזה חלק מהמטוס שעומד להתפרק וזה רק זירז אותי לקפוץ.. אבל עכשיו אני מבין.. " אנדריאס השתתק. הדמעות איימו לחנוק את קולו.

"מה? " שאלה סימונה.   "זאת הייתה אלינה! היא נתקעה בשירותים! הדפיקות ששמעתי באו מהדלת, היא ניסתה לפתוח אותה.. ואנחנו קפצנו ומרחוק ראיתי את המטוס מתרסק לתוך הים.. והיא הייתה עליו! "

הוא התכנס בעצמו. המראה שבר את ליבה של סימונה, ולמרות שלא יכלה ממש לחלוק איתו את כאבו, הרגישה שהוא קרוב לליבה. היא הסתכלה בעיניו ומתוך דחף, מבלי שהקדישה מחשבה למעשיה ראשיהם התקרבו ושפתותיהם נצמדו.

גוסטב שבר את הענפים שחסמו את דרכו. הוא הוביל את הקבוצה, נחוש בדעתו למצוא את סימונה.

הענף האחרון נסדק ונפל ארצה ואור מסנוור בהק. לקח לו שנייה או שתיים לחזור לראות כמו שצריך ומה שנגלה לעיניו, בהחלט לא היה מה שציפה לו.

"סימונה?! מה קורה פה? " קרא גוסטב.

טום, ביל, אליס, אור, גיאורג ומריה יצאו גם הם מהסבך ועמדו בהלם, צופים במתרחש.