ממש עוד כמה ימים חופש פסח נגמר, ואני מרגיש שלא הספקתי לשנות כמעט כלום/ לעשות דברים שתכננתי לעשות..
למען האמת, עבר עליי חופש די אממ מחורבן, חוץ מאולי יומיים שלושה בהם ביליתי עם הבייבי שלי3>
כלכך כיף להתנחל אחד אצל השני, לצפות בסרטים, לישון ולהתעורר ביחד, לעשות הליכות לייליות ואז לחזור הביתה וסתם לשבת במיטה בפיג'מה ולדבר..
גם אם זה כל הלילה.
אני מרגיש שזה יותר מדי טוב, יותר מדי טוב בשביל לקרות לי, אחרי כל האכזבות שחוויתי..
אבל אני חושב שזה מגיע לי.. מגיע לי אחרי כל הדברים הרעים, והתקופות הדכאוניות שעברו עליי, שבתכלס לאף אחד לא ממש היה אכפת (חוץ מהבייב שלי)
כי הרי כמו תמיד, אני זה שצריך לדאוג כל הזמן לאחרים.. אף אחד בחיים הרי לא יטרח לדאוג לי, לקפוץ לביקור, או אפילו סתם ולשאול לשלומי,
תמיד זה חייב לבוא ממני.
אני מרגיש שאין לי כבר כלכך הרבה חברים כמו בעבר, הצלחתי להרחיק את כולם ואין לי מושג איך זה אפילו קרה.. או שאולי הם אלה שהתליטו להתרחק ממני,
ולמה?
כי כולם חושבים שאני וונאבי מישהו אחד.. (שדואג להצהיר את זה בפני כולם שאני וונאבי הוא)
וזה ממש לא נכון.
אנחנו לא דומים, לא באופן החיצוני ובטח ובטח שלא באופי, אני גם בטוח שיש לנו תחומי עניין שונים
כל דבר שאני עושה או לא עושה ישר אומרים לי וחופרים לי על זה.
"אבל למה אתה כלכך וונאבי..?" "למה להעתיק?" או משו בסגנון
זה די נמאס עליי המצב הזה אבל אני לא מגיב, כי נמאס לי כבר לחזור על זה אלף פעם ש..
אני זה פשוט אני.
אד. וזהו.
אני לא מנסה להיות מישהו שאני לא.
__
יום ראשון שוב חוזרים לבי"ס, שוב לחץ של מבחנים, עבודות, בגרויות
אין מה להגיד, נמאס לי מהשגרה הזו.. אבל אני מתנחם בעובדה שעוד מעט זה נגמר.
תהנו משאריות החופש..
לייטרז.
כן התמונה באיכות לא משו, אני יודע.. ככה זה עם פלאפון מחורבן, אני באמת צריך לקנות חדשה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
