ואוו מאז העידכון האחרון קרו יותר מידי דברים...
אני לא זוכרת הכל אבל בקצרה...
סבא וסבתא הגיעו לבקר אותנו, היה ממש מרגש לראות אותם אחרי כל כך הרבה זמן !
כמה שהתגעגעתייי !
נסענו לוושינגטון ולניאגרה פולס (בניו יורק סטייט) ביחד.
היה נחמד ביותר (:
באו ישראלים מהרצליה. פגשנו אותם, הם הופיעו והלכנו לכמה מקומות איתם.
ואני בטוחה שקרו עוד דברים פשוט לא עולה לי בראש עכשיו..
והדבר שבאמת אני רוצה לדבר עליו בפוסט הזה - חופש.
[ תמונה קצת ישנה ]
חופש.
כולם אוהבים חופש !
אין בנאדם אחד שלא אוהב חופש.
כי חופש זה מנוחה מכל הלימודים ויש זמן יותר לדברים אחרים.
לבלות יותר, לעבוד ולהרוויח קצת כסף, לעשות שופינג וכל הדברים האלה.
אז סוף סוף יצאתי לחופש הזה שכל כך חיכיתי לו. לחופש הגדול ! :)
נכון שזה משמח והכל אבל זה גם מעציב.
אני לא יודעת אם לשמוח ולחייך, או להיות עצובה ולבכות.
החופש הזה בשבילי הוא בעצם סיום של משהו והתחלה של משהו אחר,
אולי יותר טוב, ואולי פחות.
אז הימים האחרונים בבצפר עברו די מהר.
הפאינלס האלה סוף סוף מאחורינו ועכשיו רק מחכות הבגרויות.
אז נכון שעדיין צריך ללמוד לבגרויות והכל, אבל לפחות אין בצפר כל יום,
ויש יותר זמן ללמוד לבגרויות.
אז הימים האחרונים של הבצפר היו ממש עצובים כי זה בעצם הימים האחרונים בבצפר.
זהו, נגמר. זו הייתה הפעם האחרונה שלי בבצפר אמריקאי, בארה"ב.. ב- Allderdice.
ואני לא יודעת מתי תבוא הפעם שאני אלמד פה, בארה"ב שוב... אם בכלל.
זה היה ממש עצוב להיפרד מהבצפר, מהמורים, ומהחברים.
חלק מהחברים אני עוד יראה, אבל חלק.. לא.
וזה די עצוב שחושבים על זה, זהו, אני לא יראה אותם יותר בחיים. זו הפעם האחרונה.
כי בעצם, איפה יצא לי לראות אותם בדיוק ? בישראל ? לא ניראלי...
ולחשוב על זה שאני צריכה להיפרד מכל כך הרבה דברים, עושה לי כל כך עצוב שבאלי לבכות.
כי אלה דברים קטנים וחשובים שלפעמים המשמעות שלהם היא גדולה ועצומה כל כך.
ונשראת בלב לכל החיים.
ומי יודע מתי אני אבוא לבקר פה שוב. מתי אני יראה את הדברים האלה שוב.
אבל להיזכר, אני יזכר.
צילמתי הרבה תמונות של הבצפר, עם הלוקרים ועם חלק מהחברים, ואפילו עם המורות.
הבאנו מתנות קטנות ל-2 מורות כי הן באמת היו אחלה. ומגיע להן.
ונכון שאפשר לשמור על קשר, אבל זה לא אותו הדבר. זה שונה לגמרי.
אבל בינתיים, מה אני יכולה לעשות ? להתלונן ? זה לא יעזור.
פשוט ננצל את החופש הזה כמו שצריך. להיפרד ממה שצריך.
וזהו. פשוט להסתכל אל העתיד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
talpe30