זה לפעמים ארוך. 
סיפורים מעניינים, בעקר איזוטריה למתחילים. |
| 5/2010
שנה
עברה שנה.
האלמנה של יוני נשואה ובהריון מתקדם.
אל תשאלו.
אהבת האמת שלה קיבלה פני שגעת אמת והיא הפכה למשהו לא נעים ולא מטופל.
מסתבר שכמה חודשים אחרי מותו של יוני, במיטה שהם חלקו, היא כבר שכבה עם מישהו אחר, למרות היותה דתייה- דתייה. שמירת נגיעה וכל זה, שלא לדבר על כבוד המת.
אמא שלי מנסה לקבל ממנה כמה דברים שנותרו מיוני אבל ללא הצלחה.
היא טוענת שהם שלה, למרות שהם מלפני ההיכרות איתה והיא כאמור הייתה עם יוני שנה וקצת, בחישוב הכללי. היא גם טוענת שהיא רוחנית לחלוטין ומדריכה להעצמה עצמית - אז למה ההיתלות הזו בחפצים? (יש לי תאוריה: היא יודעת שיוני מעולם לא ממש היה שלה, ולכן החפצים הם אלה שנותרו לה ממנו, כי לי למשל אין שום צורך בירושות. אני יודעת מה היה ביני לבין אחי - אהבת אמת על כל פניה).
כשניסיתי להגיד לה שאני כבר עצבנית מהדחייה אינסופית שלה בדבר החזרת הדברים של יוני לאמא היא ניתקה לי בפרצוף. אז עכשיו אמא שלי בנוסף לכל גם מיואשת ממה שנותר, שהוא כל כך מעט.
לא יודעת איך זה הגיע לכדי כך.
או יותר נכון אני יודעת: היא פשוט לא בסדר בראש.
אדם שמבין כי ההתמודדות עם המוות של אהובו כל כך קשה לא הולך ומסבך את עצמו בקילקול כזה: בעלה החדש "חויב" להתחתן איתה אחרי שהתברר שהיא בהריון, כי גם הוא דתי. עכשיו יש שני אנשים מאוד לא מאושרים, חיים יחד בבית שהיה שלה ושל יוני, מחכים לילד בעל סיכוי גדול מאוד שלא יהיה מאושר בעצמו. בעלה לא עובד אז הם חיים מנדבות של המשפחה, הוא לומד חסידות והיא אט אט יוצאת מדעתה.
היא צעקה על אמא שלי שהסיבה היחידה שהיא נישאה הייתה בכדי להציל את נשמתו של יוני. אז אחרי ששנה שלמה היא דוחה את אמא שלי בלך ושוב בעניין מעט החפצים שנותרו אצלה, הרמתי טלפון לאחותה וצעקתי עליה כמו שלא צעקתי מעולם.
הכל יצא.
כולל הדברים שרציתי דווקא לשמור לעצמי.
אבל אני מקווה שהם קלטו את המסר.
אם לא תהיה מלחמה.
אמא שלי היא המשפחה היחידה שנותרה לי (חוץ מזו שהקמתי) ואני לא מוכנה שידרכו עליה ככה. אי אפשר לאמלל אותה, אם שכולה בת 73 שכל מה שנותר לה מבנה היחיד הם הדברים המועטים האלה אצל אלמנתו לשעבר שכבר נשואה למישהו אחר.
למה זה לא ברור?
גם עם אחותה הייתי צריכה להלחם על הבנה. הם פשוט מרוכזים בעצמם לא מבינים שאמא שלי הכי מסכנה בכל הסיפור הזה. לא שהיא הכי עצובה כי אי אפשר למדוד דבר כזה, אבל בהיבט הריאליסטי - אמא שלי לא יכולה לפתוח פרק חדש בחיים.
וכל הסיפור הזה הוא על כמה מחברות שירים של יוני. שירים שהוא כתב כל חייו. מפה של המחוז בארגנטינה שבו נולד אבי - מפה שהייתה של אבי - מגולפת בעץ. גיטרה.
יומיים שאני בוכה מחדש,
כי הכל נפתח.
שנה.
| |
| כינוי:
paspas
בת: 53
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
