תמיד הייתה לי בעיה עם זה שבוחנים אותי,שמעירים לי,שסופרים,מודדים ובודקים כל דבר שנכנס לי לפה.

"מי אוכל את הרוטב הזה?"

-"****"

"מה קרה..רטבים עם מיונז,מאפים,פסטות..כל מה שמשמין. התפרעות עד הסוף"

דמעותדמעותדמעותדמעותדמעות. ואחר כך מתפלאים שהיו לי הפרעות אכילה 4 שנים.

כרגע במיקרוגל יש כבר מעל לשעה שניצל סויה שחיממתי. אחרי המשפט הזה אין לי כוונה להתקרב אליו. שישאר שם עד הבוקר,שיסרח ושהיא תשים לב.

אני יודעת שהשמנתי. איך אפשר שלא לראות? הבגדים צמודים,הפנים עגולות ונפוחות,המשקל גבוה מאי פעם..בסדר,אז השמנתי..למה היא חושבת שאני מרוצה מזה?

שיפסיקו לרדת לי לחיים!

נשבר הזין

אה וכן..בגלל שתמיד הייתה לי בעיה עם סיטואציות מהסוג הזה,הפה פשוט נסגר. אוטומטית. זאת המחשבה הראשונה שעולה לראש. הראש שלי והגוף כבר מתוכנתים לכך.

אז שיהיה רעב נעים