אני כנראה אחד האנשים הכי עסוקים בעולם. 

נתחיל בענייני ביתספר. עכשיו אנחנו נמצאים בעיצומה של תקופת "אחרי החגים", וכל המורים מפגיזים. בסדר, עזבו, זה לא כזה עומס. אני יכולה בהחלט להגיד שאפילו נחמד לי בביתספר מאז שעברתי כיתה. שמעתי שגם בכיתה הקודמת יותר טוב; לא יודעת אם לצחוק מזה או לבכות מזה, אבל כנראה שאני נוטה לרכז מסביבי דברים לא טובים. נחמד לי עכשיו, למרות שאני עדיין סגורה על זה שכולם שם לא סובלים אותי. לא יודעת, אני רגילה ככה, ברירת המחדל של אנשים היא לא לסבול אותי, אני לא טיפוס חַבִּיב. נראה לי.

הייתם מחבבים אותי?

אחר כך, ענייני מקהלה.

הזמינו אותנו לפסטיבל בפראג, במרץ. פה מתחיל הבאזז. חמישה ימים. (דו-ק-ק-ק-ק-טורררררר-טוהוש! טוהוש!)

אחר כך, קונצרטי חנוכה בלתי חשובים כאלה ואחרים (שאינם דבר מלבד הזדמנות להציג את כישורי בשירת סביבון סובסובסוב בארבעה קולות, חיחיחי, לפני אדון טובה בעל החולצה האחת, עליו יפורט בהמשך הפוסט! הולד און) מה שמצריך חרישים ושמיעת נאורים ויונתנים וגילים (!!!) מזמררים זמירות, וויכוחים על הוצאת ידי חובה וזיכוי נוכחי האולם במצווה שתקרב אותם בצד אחד אל שערי גן עדן.

וכמובן, ענייני קן.

אתמול ישנו אני אלון ויואל ותיכננו מסלול לטיול. אחד הדברים המגניבים! זה רק נשמע קשה. צריך לדאוג לאישורים ממשרד החינוך והביטחון, שזה כאילו, עניין של ארבע ימים, חמישה גג, וצריך להוציא טיול הכנה. טיול הכנה מגניב זה יהיה. רק אני, יואל ואלון. אני מקווה שהכל ילך, בכל אופן.

מה עוד יש? לצבוע את החדר. סיימנו שכבה ראשונה, אני רוצה שנסיים את זה בהמשך השבוע. אחר כך יש את כל עניין החממה והגינה (בית הקברות הקיני חחח), בכל אופן לא חסר לא לעשות, למרותשהקבוצה קצת עולה לי על העצבים. קצת הרבה.

אה ומר טובה. את רומן אדון טוביסט פגשתי בקונסרבטוריון, הוא קצת רוסי פטריוט ("רוסיה זה לא כמו אמריקה! אמריקאים חושבים שאפונה צומחת בפחיות!"), אבל לזכותו יאמר שהוא מדבר עברית הרבה יותר טוב מהרבה אנשים שחיו בארץ כל החיים שלהם.

הדבר היחידי שחסר לי בכל העסק הזה זה בולבול, על פי רוני

צריך זכרים

נועה