הגיע הזמן לעשות גם את זה, ולהבהיר לעצמי איפה אני בדיוק עומדת.

להלן רשימת הדברים שאני אוהבת בעצמי:

מודעת לעצמי. כנראה התכונה האהובה עלי, בי ובכלל. זה מתחיל בלדעת שאני לא רזה מספיק בשיל ללכת עם סקיני, ועד כמה גבוה ללבוש את המכנסיים, זה ממשיך בלדעת שבזה בזה ובזה אני טובה, אז אני יכולה לעשות את זה, ובזה בזה ובזה אני לא טובה, אז לתת את זה למישהו אחר, וזה מסתיים בלדעת בדיוק מה אני חושבת ומה אני מרגישה ברגע מסויים, ולדעת איך לפרש את זה ולבטא את הדברים בשטח.

מתמידה. אני אף פעם לא "סתם באה". כשאני באה, אני שם כדי להישאר. ותראו, את רוב מה שאני עושה אני עושה במשך הרבה זמן. אולי אני מחפשת את היציבות הזאת. בשומר הצעיר אני כבר שלוש שנים. במקהלה - ארבע ומשהו. עם הפסנתר - שנתיים. נראה לי שזה טוב.

אחראית. זה בטוח. אם אני שואלת משהו שמיישהו הוא תמיד חוזר שלם, ובזמן. אם אני לוקחת על עצמי משהו, אני עושה אותו עד הסוף ובדרך כלל כמו שצריך. אם עושים משהו עדיף לעשות אותו טוב; בינוני זה יותר גרוע מגרוע, וחוצמזה, זה מצביע על חוסר חשק.

קונטרול פריק. בואו נודה בזה. אני אוהבת להיות בשליטה. אני צריכה להיות בשליטה על כמה שיותר, לכל הפחות על עצמי. בקן, בקבוצה, למשל ובעיקר. אני, ונראה לי שגם כל השאר, יודעים בדיוק מה המקום שלי. אף פעם אנשים לא מתקוממים נגדי או כועסים עלי בגלל זה, בגלל שבדרך כלל אני מאד משתדלת לא לרדות באנשים, למרות שאני יודעת שגם זה קורה לפעמים. אני מעריכה את האנשים שהתרגלו לזה, ואני מעריכה עוד יותר את האנשים היותר טובים שיש כאן, שגרמו לי להרגיש שאין לי צורך לרדות בהם.

אני לוקחת את התכונה הזאת לטוב ולרע, זה בטוח, וצריך להתרגל לזה, אבל זה פוסט שעוסק באני אני ואני, ככה שאני אנסה ממש חזק לא לנסות לראות את עצמי מבחוץ.

מסורה. אחת התכונות הדפוקות, אבל אני נורא רוצה להיות נאיבית והלאמין שיום אחד יצא לי מזה משהו. כשאני נכנסת לקשר עם אנשים, לא משנה מאיזה סוג - כשאני נותנת אמון, אני נותנת אותו עד הסוף. אני נוטה לקבל על הראש בגלל זה, כי אני אבסולוטית לגמרי. שום דבר בעולם הזה לא אבסולוטי, חוץ מוודקה אולי. זו הבאסה. אין לי סודות עם אנשים שקרובים אלי, ויש כמה וכמה אנשים שבאמת מכירים אותי עד הסוף, מלמעלה למטה, לאורכי ולרוחבי. אני לא יכולה להגיד שאני לא בוגדת באנשים, כי זה יהיה שקר. אני בתזונה לא קטנה לעתים, על אף שהן ללא ספק, רחוקות מאד ובנסיבות מאד לא מוצלחות. אבל היי, איי טריי מיי בסט.

אמינה. אפשר לסמוך עלי. אני גאה בזה. פשוט ככה.

אני חושבת, בכל אופן, שיש לי אישיות משל עצמי. כזאת שאני לא חולקת עם אף אחד. מגובשת, עד כמה שאפשר. זה מתחיל מהדברים הכי בנאליים עד להכי משמעותיים. מהטעם שלי בסרטים, במוזיקה, בבגדים - עד לדעות שלי, לעקרונות שלי ולחוקים שאני מעמידה לעצמי, לדוז ולדונטז. האדם שאני הכי נאמנה לו על פני האדמה, היא אני. כשיגיע האדם שיגרום לי לאבד את העקרונות של עצמי, אני אדע שאיתו אני כנראה צריכה להתחתן.

בטח יש עוד איפשהו, אלה הדומיננטיים; כנראה שביום דלוח במיוחד תגיע מגילת הדברים שאני לא אוהבת בי

עד כאן

ביי

נועה