אתמול יצאתי עם משה, צחוקים. הפוסטים הממורמרים הקודמים נמחקו אגב, הגיעה העת לבאר את כל החרא להבהיר את זה שיצאתי מלכה מכל הסיפור.

אני באה לשם. עזבו את זה שהוא עצום, כלומר, אני מגיעה לו בערך עד הפיטמה, ועזבו את זה שיש לו ליפה בגודל של כל ראשון, הידיים שלו! פאקינג איי! לא חשוב. הלכנו לקולנוע, לראות את לאהוב אותך מאז, שבפעם הקודמת נרדמתי בו. הנחתי שיהיו ציצים, בקטע הזה נחלנו אכזבה כבירה. ועכשיו, שאלה! (או שמא, שאלה?)

מה אני אמורה לחשוב כאשר בחור מפלרטט איתי, וזורם איתי, ואומר שאני אירדם בקולנוע שוב אז הוא ינצל את זה, ואומר שהוא יוצא איתי לדייט, מה אני אמורה לחשוב, בנות? נכון מאד - אני אמורה לחשוב שזה דייט. מאה נקודות. עכשיו, בנות יקרות, סדרות הנעורים האמריקאיות, החברה הקפיטליסטית ונקבות מנוסות ממני ברחבי העולם קבעו סטנדרטים ודפוסי התנהגות מיוחדים לרגל מאורעות שכאלה, ואני, כידוע, בנאדם כנוע מאד, מצייתת  להם ללא לאות.

שאלה נוספת - את יושבת עם בחור שנראה נחמד וגם עושה רושם של בנאדם אינטליגנט שאפילו לא מעשן, בקולנוע. כיצד תנהגי? כמובן, כנקבה טיפוסית, מאחר וכולנו נקבות! את תגעי לו בכתף וברגל כאילו בטעות, ואם יש לו שיער יפה תתחבי את אצבעותיך ותעשי סיור בקרקפת הגברית הבלתי מוכרת שיושבת לידך, ולקראת הסוף תתני לו נשיקה נקבית משהו על הלחי כדי להצהיר על כוונותיך. עד עכשיו הכל הולך ממש סבבה, לא יודעת, אני ראיתי בכל הסיטואציה הזאת הרבה מאד מין. עכשיו, נחזור לנשיקה: אני דופקת לו נשיקה סו קולד נונשלנטית על הלחי, ואז הוא לוחש בבאס המחרמן משהו שלו, משפט שהלך בערך ככה: "אני מתייחס אליך כמו לבנאדם שלא יכול לקיים מערכת יחסים עכשיו". מעבר לעובדה שמדובר באמירה לא טאקטית באופן משווע (משווע לבעיטה, כנראה), מערכת יחסים? מה? אני חשבתי יותר לכיוון של להתמזמז והביתה. שאלה נוספת - האם בהתנהגותי הטיפוסית מאד שידרתי משהו שאומר מערכת יחסים? אפשר לחשוב, בחור שפגשתי לפני פחות משבוע, בחור שנפרד מחברה שלו לפני פחות משבוע; כמה כבר יכול לצאת מזה? אני לא יודעת מה השתמע ממה שהלך שם, אבל אני רק יודעת שזה היה מאד מאד מוזר.

בגלל היותי טיפוס די אמפתי רוב הפעמים, בכיתי נורא בסצינה האחרונה של הסרט. זה היה סרט צרפתי, די מייבש בהתחלה (משה הזכר ההיסטרי יושב לידי ואומר כל סצינה שניה, "עכשיו קורה משהו. עכשיו! תאונת דרכים. עכשיו! מישהו חייב למות!"). הסצינה האחרונה פיצתה על הכל. מסופר שם על אם שהשתחררה מבית הסוהר אחרי חמש עשרה שנים שבילתה שם על "רצח" בנה. היא סירבה במהלך כל משפטה להסביר את מעשיה ולכן קיבלה עליה את הגיזרה המרה. בסצינה האחרונה נגולה האבן מעל הסוד האפל משהו; היא סיפרה לאחותה הקטנה, שבביתה היא התמקמה אחרי שחרורה מהכלא, כי מה שביצעה לבנה הקטן בן השש היה המתת חסד. שתיהן בכו בטירוף והכל, ואני בכיתי ביחד איתן. יכולתי להבין את האם המיוסרת שלא עמדו בה כוחותיה עוד לחזות בסבלו הנורא של בנה החולני בן השש, יכולתי להזדהות איתה. ובכיתי, מי ישמע. יוצא שאני בוכה בסרטים.

והבחור הכה דודתי הזה, שהתנהג כמו עירבוב של אח גדול וסבתא, החזיק לי בכח את היד, ונגע לי ברגל, וניסה לשים לי את היד על המצח, אבל זזתי ממנו. לא מקלקלים דברים נחמדים, אלוהים ישמור, אני שונאת אמירות שלא במקום.

אחרי שיצאנו מהאולם הוא עוד ניסה להבהיר לי שהאמירה הזאת בכלל לא עסקה בי, אלא בו (וואדאפאק? איך בדיוק יכול להשתמע מהמשפט הזה שמי שלא יכול לנהל מערכת יחסים זה הוא?). לא רציתי להגיד לו מה שחשבתי אז מולו, כי זה היה עוד פחות טאקטי ממה שהוא אמר בעצמו, אז השארתי את הבסט פור לאסט. בסדר, I was playing cool, עד כמה שיכולתי, בתור אדם נוירוטי למדי, מסתבר. בכל מקרה, הלכנו אחר כך לוידאו צפריר, רציתי לקחת סרט. דיונים על הסרטים והשחקנים והבמאים ויאדה יאדה יאדה. אז אמא שלי התקשרה ותהחילה לנזוף בי נזיפות אופייניות של "איך תחזרי? ומה את עושה? וגו' וגו'", ובמצב רופף זה התעצבנתי עד הסוף ויצאתי מחנות. הוא יצא אחרי (לא לפני שהוא קנה קלטת, או קלטות וידאו, ביניהן פיי של ארונופסקי) וניסה בגיבובי תנועות משותקים ומשפטים ספק לועגים ספק מנחמים להעביר איזשהו מסר בלתי ברור. עוד יותר מוזר מקודם. Awkward. לא זוכרת כבר איך הגעתי לזה, אבל כדי לשבור את האווירה המביכה שהיתה שם ציינתי איזו אנקדוטה ממלך האריות ואז ציטטנו עוד קצת. "למה את חושבת שכולם מבינים אותך?", הוא שואל אותי. מה לא היה ברור במסר שהעברתי שם? אתה מטומטם אש, האם זה עד כדי כך מורכב? ואז אמא שלי באה ונטשתי אותו שם לבדו.

אחר כך עוד העברנו סמסים מפה לשם. הוא כותב לי, "אנחנו מכירים שלושה ימים, יצאנו, את רצית יותר". אז כתבתי לו, "אנחנו מכירים שלושה ימים, כמה יותר כבר יכולתי לרצות? חתונה?"

אחר כך הוא עוד ניסה להשיב את כבודו, האבוד בעיני, באמצעות האמירה הסתומה והלא קשורה לכלום על כה ש"הקטע ממלך האריות היה משוחק יתר על המידה על ידי", בצירוף הסמיילי הזה -_-. אוך, זה פשוט מדהים, כל הבנים אותו דבר.

מאוחר יותר עוד נזפתי בו במסנג'ר, ואמרתי משהו (שממש מצא חן בעיני אחר כך, אגב), משהו כמו שככל בנאדם מבין יותר ביחסים תוך-רחמיים ככה הוא מבים פחות ביחסים בין-אישיים. קצת עצוב, לא?

לא יודעת, לי יש הרגשה שיצאתי מזה בסדר. מעבר לזה שזו סיטואציה נורא משעשעת, בדיעבד. אתמול בערב זה נראה לי משפיל נורא, עכשיו זה די מצחיק.

דבר אחד,

אם אתם מגיבים

אל תשפטו אותי, אני שונאת את זה

והפעם אני אפילו אהיה דיקטטורית ואמחק תגובות שלא יראו לי

כמה טוב להיות בעלי הבלוג!

נועה