שאתם לא מרגישים כלום?

הגוף שלי הוא ממברנה ומה שבפנים זה ואקום.

Ready to be shot into space

אני יודעת מה אני צריכה

אני לא צריכה אהבה

אני לא צריכה תעסוקה

אני לא צריכה מכם כלום

אני צריכה משמעות.

חמשת הרגשות הכי נוראים שאדם יכול להרגיש:

רחמים, קנאה, חוסר חשיבות, חוסר חשק וריקנות.

ולא משנה בכמה אמירות מפוצצות אני אצא בקשר לעצמי אני תמיד אשאר אותו דבר. זה כמו לרוץ במעגלים איתי, שנה אחרי שנה. אני לא באמת זזה. אני לא באמת יכולה להחליט להשתנות, אני לא באמת יכולה להחליט שאני לא מתגעגעת לדניאל, אני לא באמת יכולה להחליט שאני לא סרקסטית יותר, לא שתלטנית יותר, אני לא באמת יכולה להחליט שמהיום אני לא לבד, אני לא באמת יכולה להחליט שאת מה שאני ארצה להחליט אני אוכל לבצע, אני לא באמת יכולה להחליט שאני יכולה להחליט שאני יכולה להחליט שאני יכולה להחליט שאני יכולה להחליט... כי אני לא באמת יכולה.

ואת כל מה שטוב אני מקלקלת.  יש אנשים בכל מיני סרטים, וספרים, וקלישאות, שכל כך טוב להם ברגע מסויים עד שהם חושבים שהם חולמים. כדי לבדוק, הם צובטים את עצמם. אז זה בדיוק אותו הדבר. אני מוכרחה לבדוק את הגבולות, כי אני מפחדת. אם לא הייתי יודעת שהוא קורא פה הייתי כותבת בדיוק מה שקורה, אבל זה יוציא אותי עוד יותר מפגרת ממה שתיכננתי. ולא משנה כמה הוא יגיד ששום דבר לא השתנה ושזה כל כך דרמטי רק בתוך הראש שלי, אני יודעת שההרגשה היא לא אותה ההרגשה. אני לא יכולה לשכנע את עצמי להרגיש כמו שהרגשתי דקה לפני כן, אני גם לא יכולה לשכנע אותו. והוא לא יכול לשכנע את עצמו. ואולי זה באמת כל כך דרמטי רק בראש שלי. על מה שכתוב כאן עכשיו לא הייתי חושבת אפילו להגיד בשיחה. אני פשוט כל כך מטומטמת.

ומה שמצחיק זה שאני מייחסת להכל כל כך הרבה חשיבות... אני מרגישה מגוכחת אפילו בעיני עצמי

אני לא יודעת לאן לכוון את עצמי ואני לא יודעת מה אני רוצה.

אני הולכת לקן היום.

לדבר.

ואני אהיה נחמדה.

אני ממש אשתדל.

ואני לא אצעק ולא אבכה.

אני חיה בסרט רע.

נועה