הבעיה איתי היא שאני באמת לא אחת מאלף. אני אחת לאלף, אולי.

יש לי רגשות שקופים כמו שקית לסנדוויץ' ואני צפוייה כמו פרק בצעירים חסרי מנוח.

אני חושבת כמו מיליון אחרים. אני מיליון אחרים.

ואני תמיד רוצה את מה שמיליון אחרים רוצים

אני רוצה את מי שמיליון אחרות רוצות

ואת הבנאדם שרק אני רוצה אין מצב לקבל

אני ילדותית ואימפולסיבית

אני אינפנטילית ואובר-אמוציונאלית

ואני אפילו לא נראית משהו.

אני מפרסמת שלושת אלפים פוסטים ביום, אלפיים תשע מאות תשעים ושמונה מהם אני מוחקת

ואני אפילו לא כותבת משהו מי יודע מה

אני שוחה בים של בנאליות

יש לי איזו משקולת על הרגל והיא תטביע אותי מתישהו

רשום עליה משהו, על המשקולת הזאת

אני רק לא יודעת מה

So maybe Thomas Jefferson wasn't born In your backyard Like you have said and Maybe I'm just the horizon you run to when She had left you there, you, All here in my head and Running around and calling me Come back I'll show you the roses and brush off the snow And open their petals again and again And you know that apple green ice cream Can melt in your hands I can't so...