אז למה בעצם כל כך אכפת לי?
כשהייתי יותר קטנה הייתה בערוץ הילדים שנקראה "חייה של טרייסי ביקר" או משהו כזה, על ילדה בריטית עם ביצים רציניות מאד בבית יתומים. היתה שם איזו אפיזודה אחת שזכורה לי במיוחד, קטע שבו היא אמרה לכולם מה היא חושבת עליהם וכולם אמרו לה בדיוק מה שהם חושבים עליה. דימיתי את עצמי בסיטואציה הזאת מאות אם לא אלפי פעמים. הלוואי שכל השכבה שלי היתה עושה מעגל סביבי והם היו מתחילים לצרוח עלי את כל מה שיש להם להגיד. אבל תכלס, מה יש להם להגיד? לא לקחתי חלק כל כך רציני בהתהוות ובמיצוק של השכבה הזאת. גם עכשיו אני לא בדיוק משתלבת, ואני גם לא בטוחה שזה כל כך חסר לי, למען האמת. יש לי את החברים שלי ואת המקומות שלי ואני בדרך כלל מעדיפה להיות בסנטדביי בביתספר. ובכל זאת, מסתבר שעם כמה שניסיתי להיבלע ולא להתבלט, זה לא מצליח. אני מושכת אש כמו שחרא מושך זבובים, בחיי. הקטע שבאמת מרגיז אותי הוא שאנשים חושבים שאני לא מבינה מהחיים שלי ושאני לא רואה ולא שומעת מה שהולך מסביבי, וגם אם אני כן אז אני מטומטמת מדי בשביל להבין. אנשים מדברים עלי חופשי מאחורי הגב, ובאמת שדברים מכוערים. ולא משנה כמה הם ירימו את הכתפיים לכיוון האוזן וירטנו ויקללו ויגידו שזה לא נכון, ושוב, שאני סתם מטומטמת, אני יודעת מצויין, וגם הם יודעים, שזה גוש רירי של קינאה שתקוע בגרון של כל מיני אנשים מסויימים. אין בעיה, Talk shit as much as you want.
It's the shit about you that I don't give.
אז למה בעצם כל כך אכפת לי?
נועה (היום בערב אצל כרם ברוך השם אמן סלה! הידעתם שהפט שופ בויז באים לארץ?)
עריכה
סוווווווווווווושיפה דפרקציווווווווווווונם נו סטראם
עריכה
קנלי היא הדבר הכי מעצבן והכי מטומטם והכי אהעההאהעאה בתולדות פרוייקט מסלול. היא אפילו יותר מעצבנת מבליינלישס.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
