שלומי שבן.

ערב לזכרי, שנה למותי.

את לא בוכה, אולי קצת חיוורת.

בקונסרבטוריון הישראלי,

תזמורת בשחור לבן מיד תנגן.

אני נראה נחמד בשני ציורי שמן.

עשו אותי יפה יפה, כמעט לא אני.

זה ערב לזכרי, זה ערב לזכרי,

זה ערב ואת לא איתי.

ערב לזכרי, ניגון אחרון.

האורות עולים, את קמה ללכת.

מישהו ישאל אם בא לך לשתות.

הוא יאמר לך: "את צריכה להמשיך לחיות".

והוא ינחם, והוא ילטף חרש,

והוא ינשק ממך את כל הכאב.

זה ערב לזכרך בעצם.

זה ערב ואני אוהב.

זה ערב לזכרך, זה ערב לזכרי

זה ערב ואת לא שלי.