אבל למה, חתיכת ישראבלוג מגעיל, למה לשקר לי

אין לו לינק אלי. אין לו לינק ואין לו קשר אלי. אין אין אין

ובחיי שכל מה שאני רוצה עכשיו זה שירחמו עלי.

אני רוצה שמישהו יקח ויתן מקום ויערסל וישלים וינקה וימחה את כל הבכי

בלי שום צורך ובלי מקום להשוואה ובלי שאלה של "מתי תלך ואם".

אני קוראת את ורוניקה מחליטה למות בשביל הבוקרפורט המזורגג הזה שנכנס לי באמצע החטא ועונשו, וזה משרה עלי אווירה דכאונית אפילו יותר. ממש בתחילת הספר, או יותר נכון, ספרון, עוד חצי שעה בערך אני כבר אסיים אותו והתחלתי שלשום; זה לקח יותר משציפיתי, מהסיבות שלהלן. הוא מדכדך אותי נורא. ממש בתחילת הספר מפורטות הסיבות של האישה הלגמרי רגילה הזו לרצות למות. היא חיה בלופ. בדיוק כמו כולם. בדיוק כמוני. וללופים אין טעם.

אז מה באמת, חברים, הטעם לחיות?

and you can see no reason cause there are no reasons.

נ'