יוצא שלא כתבתי כבר איזה חודש. כשמתקשרים אלי ושואלים מה שלומי אני עונה ששלומי די שיטי. זה די מעביר את הפואנטה. לכרם יש דלקת גרון אני חושששת שעכשיו גם אני בתקופת דגירה. הו, הסכנות שבהחלפת מיקרובים, פתאום להתנשק נראה נורא מגעיל.

בקרוב הכל מתחיל. הכל הכל מתחיל. כל הקורסים כל הבחינות כל הפרוגרסיה האמיתי, ואני מרגישה כאילו אני קצת הולכת לאיבוד ומתה מעייפות. זה באופן כללי מה שיש לי לומר. אולי בקרוב אני אתקף איזה חשק עז ואחזור לכתוב. אני מניחה שזה יקרה, זה תמיד קורה.

מצחיק שאני לא בשיאי עם הבלוג הזה, בדיוק כשהוא חוגג שנתיים. מה אתם אומרים? חתיכת ארכיון טיפחתי לי. לא יודעת, לי זה עושה נחמד לדעת.

איפה הייתי לפני שנה?

עריכה:

הייתי אז מאוהבת נורא בדניאל גלר. זה היה ממש אחרי ותוך כדי הניתוק המאד קומוניקטיבי שלנו. מצחיק. רימרקאבל טיימס, חבל שלאו דווקא לטובה. זו היתה שנה של התבגרות מאד מואצת. אני רואה את עצמי עומדת שם, אבל אני לא רואה את עצמי של שם עומדת בוך עצמי. רצף אבולוציוני כזה. רק אתם יכולים לומר אם השתפרתי.

נועה, שנתיים פה