למה זה תמיד חייב כל כך לכאוב,

לעשות את המעשים הנכונים?

בבקשה תורידו אותי מהצלב. לוחמת חברתית שכמותי.

נוכחותי המשיחית לא מפסיקה להכות ואפילו היום זומנתי לשיחת ח"ח עם הרכזת של השכבה שרצתה לחזק את ידי על שיצאתי להגנתה של אחת מהשכבה, שהיא אפילו לא חברה שלי ולמען האמת איני רוחשת לה חיבה יתרה, שעשו עליה עליהום פייסבוקי גועלי. ממש מושיעה, באמת

אמרתי לךָ אתמול: יש לי יכולת להזדהות עם אנשים בהרבה מאד מצבים ולהכניס את עצמי לנעליים של הרבה אנשים בהרבה מצבים ולהבין אותם, ואני מתאכזבת כשאנשים אחרים לא מסוגלים להבין אותי. אף אחד לא שאל אותי מה עובר עלי