סופי ואני, שהקדמנו להופיע בשערי קולנוע חן כדי להצטייד בכרטיסים לפני שיגמרו המקומות הטובים, החלטנו לצאת לסיבוב מסביב לבלוק של הקולנוע עד שהסרט יתחיל. בדרכנו חזרה לקולנוע עברנו ברחוב ופסענו לנו בנחת על המדרכה עד שנאלצנו להיצמד לגדר חיה שהיתה בצד המדרכה, בגלל מכונית שחנתה בעקימות רבה על המדרכה. במקביל לכך הלכו לכיווננו גבר ואישה לבושים במעילי טרנץ' וחבושי כובעים. התרגזתי והלוננתי בפני סופי, "אוף, מי זה שחנה ככה על המדרכה כמו איזה דביל? יום שישי בערב ואין פקחים, אז כל אחד עושה מה שבא לו!"

באותו רגע האיש הוציא מכיס המעיל שלו שלט, והמכונית שחנתה בעקימות רבה על המדרכה ציפצפה בחינניות.

אופס.

אה, וגם נהרס לי הארנק. הגיע הזמן לקנות חדש.

קריפי, תראו מה זה עושה

אייייכ, וזה אפילו עוד לא נמק! נמק זה מכוער הרבה יותר!

גילוש, ראינו את פריחת הדובדבן. בטח מקרינים אותי עכשיו בסינמטק. הוא מדהים, אפילו שקשה להתרגש מדברים שקורים בגרמנית.

הנה הטריילר. סיפור קטן, אנושי ומקסים.