מחר אני והחבר החדש שלי נספור שבועיים להיותנו ביחד באופן רשמי.

איזה יופי לנו.

כשהוא יבוא לטקס יום הזכרון בקן שלי ביום שני, ואחרי שכולם כבר ילכו ואני אשאר עוד קצת לסדר את האולם, לפזר את הכיסאות והספסלים ולהוריד את האלבד השחור מעל החלון, אני אקח אותו לשיטוט בשדות שיש בדרכי מהקן הביתה, ואז בטח נרד לכיוון הפרדסים ושדות החיטה הרחוקים יותר. אולי נחליט ללכת עד טחנת הרוח. נלך ונחזיק ידיים והשמש של אחר הצהריים תכה לי על העורף שנשרף באותה הפעם, אבל בפעם הזאת איזהר מראש. נשב שם ונסתכל מסביב ונתווכח עם אלוהים על אלוהים.

ככה אהבה חדשה צריכה להיראות.

בדיוק ככה. נכונה מכל הבחינות, בלי סדקים ידועים מראש. לא רחוקה מדי ולא קרובה מדי. נכונה ובריאה ומתוזמנת היטב.

אני רוצה להיות כרית נוצות
שתספוג ת'כדור במקומך
קוביה של קרח בכוס שלך
בחמסין הנוראי
החוט שיתפור את הסנטר שלך
אם חס וחלילה תיפול
מגבים זקופים לעיניים שלך
אם פתאום תרצה לבכות

גוף חימום גוף חם חום גוף תום לב
סדינים נקיים וילונות לבנים

אור עששית
תחתית של כוס תה
קלידי פסנתר שתמיד מתמסרים
קורות העץ שמחזיקות את הבית שלך
מפרקים בריאים לברכיים שלך
מענה אנושי לבעיות שלך
דפים חלקים לנסיונות שלך

אני אוהבת את המשקפיים שלך, את הגבות שלך, את העיניים שלך, את האישונים המורחבים שלך, את השערות הרכות שלך, את הזרועות וכפות הידיים שלך; אני אוהבת את איך שאתה מחייך, אני אוהבת את איך שאתה מחזיק אותי. אני אוהבת להתנשק איתך. אני נהנית להתווכח איתך ולשמוע את מה שיש לך להגיד בלי שיהיה לי הצורך הילדותי, הבלתי מתפשר הזה שיש לי לפעמים, לבטל הכל בכל הכוח. אני אוהבת לשמוע את מה שיש לך להגיד. אני אוהבת לשבת לידך גם כשהמילים הופכות מיותרות. אני אוהבת ללמוד איתך, אני אוהבת לחלוק איתך פרטי מידע בלתי שימושיים בעליל. אני אוהבת את ההודעות שאתה שולח לי בבקרים. אני אוהבת את היותך הפוך ממני.

אני אוהבת אותך

ומפחדת שלא תוכל להכיל - 

תרגיע אותי. תגיד שאתה יכול, ומסוגל, ורוצה.

אני באמת אוהבת אותך.

נועה