הקטע הזה כבר יצא לי מכול החורים.

אריק קרא את הפוסט.

אני אל יודעת אם זה טימטום שלי או שלו.

אני כל כך מבולבלת. זה מפגר להגיד, אבל כן. וסקרלטס ווק עושה לי סדר במחשבות כך שאני אוכל להקליד את כולן ולנקות את עצמי מכל הזבל הזה. אני לא יודעת. זה הטימטום שלו בגלל שהוא לא עוזב. זה הטימטום שלו בגלל שהוא מעז עוד להאשים אותי במשהו מכל הסיפור. זה הטימטום שלי בגלל שאני כלבה לא פחות. זה הטימטום שלי שאני בכלל כותבת את זה כאן.

אני לא מצליחה להוציא את הסיפור הזה מהראש. אני אגיד את האמת. אני עדיין פגועה, ועדיין מתוסכלת, ועדיין כועסת. ואולי גם מקנאה על כך שאני זו שנשארה מאחור. הוא המשיך הלאה, לו יש חברה. לא יודעת אם היא שווה יותר ממני או פחות ממני ולא אכפת לי.

הוא קרא את הפוסט ושלח לי הודעת נאצה משהו במערכת של אם אס אן. כשראיתי את הניק שלו באינבוקס כבר נהיה לי חם והרגשתי רע. משום מה כן פתחתי את ההודעה. זה דוחה אותי ומגעיל אותי שהוא עדיין לא עוזב. אולי גם אני לא עזבתי. אני כל כך שונאת אותו. הוא כתב שהוא לא שיקר ושלא קרה הרבה בינו לבין ההיא וכל מיני דברים אלמנטריים אחרים. יובל אמר לי שאני לא צריכה להרגיש אשמה בגלל שביטלתי את הפגישה בירושלים. האמת, אני באמת לא צריכה להרגיש אשמה. אני חושבת שזה היה עדיף להגיד לו שיש סדנה מאשר להגיד לו שאני מתה מפחד ושאני לא יודעת מה קורה.

כשאני עוצרת שניה את ההקלדות וחושבת על זה, אני מריגהש ממש מפגרת בגלל שאני עוד אשכרה מתייחסת לזה. אני תקועה באותו מקום, מרימה את החתיכות שלי מהרצפה. זה נשמע כל כך לא אופייני לי, מה שאני כותבת עכשיו. גם לי מותר לפעמים.

אני באמת לא צריכה להרגיש אשמה. אני גם שונאת אותו שנאת מוות וחושבת שאם אני אי פעם אפגוש אותו שוב אני אארגן לו פרצוף חדש לחלוטין. אבל לא. אני מרגישה קטנה ושבורה. אף פעם לא אהבתי אף אחד כמו שאהבתי אותו. ניצן אומר שאני צריכה להשתחרר, לעשות דברים חדשים, להתעסק עם אנשים בפייסבוק. למצוא מישהו אחר, למצוא משהו אחר, שיהיה לו טעם דומה. אריק היה חרא. חרא שאהבתי. אהבתי נורא. ואני מרגישה מגוכחת בגלל שאני אומרת דברים כאלה, אבל הלב שלי שבור. אני חלק מכם, קחו אותי. אני לא בנויה לסתם להשתחרר. אני לא חושבת שאני כזאת. אולי אני מעדיפה בכלל לשבת ולבכות על הקטע הזה עד שלא יהיה לי כוח יותר ועד שאני לא אזכור. אני כבר לא מצליחה לבכות. אני קרה וקשה. ויש לי מועקה בחזה ואני מנסה להפסיק לנשום אחורה. ומאז הפרידה התנשקתי וידיים עברו עלי. ורק אריק לא עובר לי. ניצן שאל אם אני עוד רוצה אותו. אמרתי שלא. כי אני באמת לא. הוא שאל אותי אם אני רוצה מישהו אחר. גם על זה עניתי, לא. לא יודעת. ואני לא נוטה לצאת מפרופורציות. הקשר היה לא בריא ואיך שאני לא אסובב את זה הוא גם לא יכול היה להיות. ובכל זאת. זה אוכל אותי. אני צריכה למצוא את הדרך להמשיך הלאה.

וכל מה שנשאר לי זה לקוות שאני אצליח מכאן.

אני מקווה שיש איפשהו, חבר אמיתי שיכול לקחת אותי הלאה.