נחשו מי היתה פה? אן היתה פה. ולמדנו לבחינה של מחר והפכנו את הכיור של השירותים למעבדה מולתרת כדי לציור ריק ודברים מרתקים אחרים!

אתמול היה יום גזעי D:

לפני השעה הראשונה עליתי לכיתה של אן הויא חבשה את כובע הסנטה שלה כי היא הביאה לכולם מתנות, כמו סנטה טוב. היא הביאה שרשרת עם חזורים ממש ממש יפים, ועגיל עם חרוזים כחולים וקונכייה קטנה, אבל זה עוד זניח. הדבר המגניב ביותר שקיבלתי היה, הגבר גבר!

זו מין מחברת ורודה מנצנצת כזאת עם ברבי גדולה. אבל זה לא סתם! זה מעוצב! אן מצאה איזו מחברת מכיתה ב' והיא החליטה לעשות ממנה משהו מגניב. יש שם תרשים של איך להיות גבר גבר כמו הברביר המגניבה (כלומר, השעירה והמשופמת) ועוד כלמיני דברי חוכמה מבית היוצרת של הכינה פחמה חוקרת את העולם. אני אסרוק את זה אחר כך ואעלה את זה לכאן. בכל מקרה, הגבר גבר היתה במקור בשביל סטס אבל לסטס לא מגיעה כזאת מתנה מגניבה, אז אני קבילית אותה במקום.

בשעה הראשונה היה לי שיעור ספרות. ח. גומל הצבית שוב לא הטילה ביצים למרות שזו עונת הרבייה שלהם. אולי היא על גלולות נגד הטלת ביצים? לא יודעת. ושוב לא למדנו כלום. ח. גול לא צועקת מספיק ובגלל זה הכיתה המטומטמת שלנו לא מצליחה לעבור שיעור אחד שבו אשכרה לומדים. חבל נורא. היא אחת המורות הנחמדות. אחר כך היתה לי שעת חינוך עם מרסל (דונוף). סתם, היה איזה דיון מטומטם על שם ועל תכונות ועל כינויים דביליים. טליה כרגיל אמרה שהיא פריקית. פחחחחח. טליה אהבלה, אין לי מה להגיד. לא סבלתי אותה כשהיא נכנסה לקבוצה ואני לא סובלת אותה עד עכשיו. לא משנה.

אחר כך היתה לנו בחינה במתמטיקה. עד לערב של יום חמישי הייתי בטוחה במאה אחוז שאני יודעת את כל החומר מתוך שינה, בעירום ובהליכת סרטן, אז ישבתי לתומי ופתרתי תרגילים. ואז נתקפתי חרשה גדולה כי הסתבר שאני יודעת בעצם כלום. אז ישבתיע םא בא חצי שעה כדי שהוא ילמד אותי. באיזשהו קטע הוא נשא לי נאום מאוד מרתק על מה שהנעלמים האלה רוצים ממני. "כל מה שיש פה זה זבביר אחד גדול", אומר אבא החכם. "יש פה חרטבונה אחת גדולה שהולבשה על a אחד מסכן.  ולמה? כי הם רוצים שאת תפלי. אבל לאאא! את תדעי איך לטפל לזה באמאמא! ואת השמונים וחמש שאת תקבלי במבחן הזה, את חייבת לי!" כבר אמרתי שאני מתה על אבא שלי לפעמים?

בכל מקרה, אחרי שנגמר היום שלי בשעה הרביעית הלכתי הביתה ואכלתי שלושה אמפנדס טעימים. אחר כך לקחתי את האופניים ורכבתי לבית ספר, כי איבו באה לבקר. בהתחלה אניב כלל בכלל אל רציתי לבוא. גם בגלל מה שקרה בפעם הקומת שאיבו באה וגם בגלל הכאסח עם שלו. רציתי למזער נזקים ולהיות בסביבתו כמה שפחות. אני שונאת אותו. לגמרי לגמרי. בכל מקרה, היו שם גטה, סטס, שלו, אן, נועה, דן וכמובן איבו. התחבקנו התחבקנו וזה. שלו וסטס מצאו קונדום איפשהו בביתספר, והם החליטו שהם מנפחים אותו. הוא הגיע בסופו של דבר למימדים של טנק, בזמן ששני הדבילים האלה נשפכים מצחוק (אני חושבת שהמורה של אן למתמטיקה ראה את זה). איכס. סנטאן, אקא סנטה אן, חילקה מתנות. היא הביאה לאיבו את שרשרת הL שהיא יכולה היתה למכור בשלוש מאות שקל באמא"י או משהו כיש מספיק פנאטים שיקנו את זה ב ה מ ו ן כסף. והיא גם הביאה לה ארנק ורוד סרוג מהמם ונסגד. אני רוצה כזה! לגטה היא הביאה את הויברתול. חתול כזה חמוד ורטט, מכשיר עינוג חתולי, לכחולים שביניכם. וגטה שכחה אותו על הספסל! אז הוא רם - מוחרם, טיחי (ואן תבין) אן לקחה את המצלמה של איבו ועשתה לי בוק. יצאו כמה תמונות ממש ממש יפות, יש בבלוג של אן ושל איבו. גם יצאו תמונות ממש ממש יפות של נועה, רק כדי להוכיח לה שהיא יפה. נועה בשבל מסויים הלכה, וגם השאר רצו ללכת למכון ויצמן. פסדר נו. אבל מה? הם רצו ללכת דרך הרצל. וזה ארוך וחם בשביל ששי בצהרים. אז אני ואן אמרנו שנבוא לפגוש אותם בשער. אני ואן ישבנו איזה חצי שעה ליד השער, שבה אן סיפרה לי על תחרויות סקי של סבא שלה וכל מיני שכאלה. והם אל הגיעו! והיינו צמאות ובכ(ח)ור לוי היה סגור, כך שלא יכולנו ללכת לשתות בברזיה. אז החלטנו שאני מתנדפות והלכנו לשבת מתחת לבית אצלי. הבאתי כוס מים וכוס נסטי. החלטנו שבגלל שכולם ישנים אצלי בבית, נלך לאן. אצל אן היה עץ חג מולד עצוב ועירום שרק חיכה שנבוא ונקשט אותו. כלומר, זה לא בדיוק חג מולד, הבית של אן יהודי לחלוטין (למרות שגם אני תיהית. ושלא תבינו, אין לי שום דבר בעולם נגד נצרות) פשוט אן הסבירה לי שכל הרוסים חוגגים את השנה החדשה, עם עץ וסנטה וכאלה. ובבית של אן היה עץ. והיו עליו נורות צבעוניות. הם קנו גם מלא קישוטים, רק שהוא עוד לא היו על העץ. אז קיבלנו רשות לקשט את העץ בעצמנו. והיו שם כל כך הרבה קישוטים כל כך יפים. מזכוכית ומפלסטיק ומבד ונצנצים וכדורים וסנטות ותופים וכל מיני דברים ממש ממש יפים. בו בזמן גם אפינו בראוניז!  עם 4/7 מכמות החומרים שהיינו צריכות בגללש היה לנו רק 150 גרם שוקולד! D: וזה יצא.. זה יצא.. אלוהי. חחחחחחחחחחח על השיש של אן עומד מיקסר גדול.  ואן כזה נוברת בכל הארונות, איפה המיקסר?! איפה המיקסר?!? ואז אני אומרת לה, אן, זה על השיש. אה. אן את מסטולה מהתחת ואני אוהבת אותך  

ואז חזרתי הביתה וראיתי דתיים חתיכים. אוקיי, זה לא פייר. מי ששוה שומר נגיעה. זה  ל א ה ו ג ן! זו חלוקה לא הוגנת של האנשים החתיכם בעולם! גררררר -.- החניתי את האופנים במחסן ועליתי הביתה. סבתא באה והיא סבלה מכאבים נוראים בגלל ניתוח הקטרקט שהיא עברה יום קודם. אח שלי היה מעצבן כל הערב. בשלב מסויים אני חושבת שהוא כה את מעיין אז אבא שלח אותו למיטה ואיז חצי שעה הוא שכב ובכה. וצרח. והתנשף. וקרא לאמא. ואף אחד לא בא. והרג אותי לשמוע אותו. אני לא מוסגלת לשמוע ילדים בוכים. פשוט לא מסוגלת. ואבא לא נתן לי להיכנס אליו להביא לו מים או משהו, וזה ממש אכל אותי. אחר כך ההורים הלכו לחברים ואני הלכתי לישון.

בלי קשר.

אן החליטה שבסופו של דבר צריך להקיש בלי יותר, כי אני תמיד צודקת.  צדקתי כשאמרתי שפרוייקט שמעוניא"ל זה מטומטם ולא שימושי. צדקתי כשאמרתי שטליה דבילית. צדקתי בקשר לשלו. צדקתי בקשר לעובדה שסופי לא מתחברת לשירים הצדדיים והאחרונים באלבומים של טורי, למרות שהם הכי טובים.

אן החליטה שצריך להקיש בלי יותר ועל כן אני מרגישה חכמה.

תיקנתי את המחזורת הארוכה שלי ועכשיו כולי צבעים וחרוזים ושמחה. האפי האפי ג'וי ג'וי ג'וי

אז אדיאוס אמיגוס.

מאסטר נועה