אתמול אח שלי שוב הקיא.

בדיוק התיישבנו לארוחת ערב, ואז הוא ברח לשירותים והקיא את נשמתו. אני לא יודעת אם הוא גורם לעצמו, אם זה פסיכולוגי, פיזיולוגי או משהו אחר, אבל זאת בעיה. ולא מדברים על זה בבית. זה כאילו ההורים מתביישים בזה, כאילו משהו דפוק שם, מצשהו שצריך להסתיר. הם חושבים שהפוביה שלו מאוכל היא אשמתם והם מנסים לטייח אותה. מדי פעם הם מתפוצצים והכול יוצא בחוצה. איך שהוא מוציא להם את הנשמה, ולמה הוא לא אוכל, ולמה הוא מקיא את מה שהוא אוכל. אני אישית רואה שיפור. הוא מקיא פחות ואוכל יותר. אבל הוא עדיין רזה. רזה וקטן. הם מתרוצצים איתו בין רופאים והוא לוקח תרופות. ושתבינו, הוא לא ילד מסכן. בכלל לא. הוא חזק והוא מתעמל והוא משחק ויש לו חברים ומצברוח טוב. לפעמים הוא פשוט קצת מקדים את תסביך גיל שש עשרה. לפעמים הוא אומר, "יש פעמים שאני חושב שפשוט בא לי למות."

היו פעמים שבהן באמת חשבתי שהוא ימות. ופחדתי מזה יותר מכל הדברים שאי פעם מחדתי מהם. אולי לפעמים אני האחות הגדולה מהסיוטים הכי גרועים, אבל הוא מתה על הילד הזה. הוא כל כך חכם, והוא כל כך נחמד, והוא טוב במתמטיקה, ולפעמים הוא פותר משוואות שאני לא מצליחה, למרות שהוא רק בן שמונה. חברות שלי מתות עליו. הוא ילד טוב נורא. לפעמים יש לו יציאות ממש נבזיות. אמא אומרת שהוא לומד ממני. יכול להיות. אני באמת משתדלת להיות יותר טובה. באמת משתדלת. והוא לא יודע כמה שזה פוגע בי כשהוא אומר לי בפני שהוא שונא אותי, למרות שאני יודעת שזה לא נכון.

אני כל כך אוהבת אותו. והוא לא יודע כמה. ואולי אני גועלית מדי בשביל להראות לו את זה.

אני אוהבת את אח שלי.

גלעד לא עונה לי כבר מלא זמן. שלחתי לו מיליון הודעות והוא לא עונה. וזה מבאס. כי אהבתי לדבר איתו. בשיחות האחרונות שלנו הבנתי שאני בעצם יודעת עליו כלום. ושאני כאילו מדברת עם סקיצה של בנאדם, משהו לא שלם. והוא אף פעם לא ענה לי תשובות החלטיות, ועל כל שלושים הודעות שאני שלחתי הוא אמר מילה. מוזר שלא שמתי לב לזה כשעוד דיברנו. או שהוא השתנה. או שפשוט לא אכפת לו ממני. רק אני יכולה להיות אכפתית כלפי חלונות מסנג'ר.

נגב אמר לי שהוא אוהב אותי. וזה מוזר.

מה שכן, הבוקר היה בוקר משעשע!

בארוחת בוקר גיליתי כיצד אבא שלי איבד את מוחו. שאלתי איזה אוכל אפשר להכין בשטח, ואמא אמרה שעם גזיה אפשר הלכין הכול. אני צריכה לדעת איזה אוכלא פשר להכין בשטח בגלל שאני א' אוכל בטיול ט"ו בשבט השולט שהולך לקרות בשמונה עשרה - תשע עשרה לחודש. אגב, החודש זה חודש עמוס ביותר, 18-19 טיול, 24-25 טיול שנתי, 27 כנס מקהלות! אוקיי, אז אבא נזכר באוכל שהוא הכין בצבא. הוא הכין חביתות וטוסטים ולוף על ארגזי פעולה מלאים בעופרת, שזה כידוע חומר מאוד בריא לבריאות. אז אמא אומרת, "אהה! אז ככה איבדתי את השכל שלך!" חחחחח.

לאח שלי יש הברקה חדשה - הוא לא לובש פליז. ההורים קנו לו חלפית בית מפליז והיא ממש ממש יפה, בצבע בורדו כזה. והוא בא ומציג אותה להורים, והוא נראה כמו חילזון זועף, כתפיים שמוטות, ראש נפול ופרצוףלא מרוצה באופן כללי. זה היה משעשע XD

אה כן.

תומר מוזכר!

ולרגל כניסת השנה האזרחית החדשה (אן הכלבתא שלי הלכה ב1.1 לרכוב על הקרח ולאכול במקס ברנר. גזעי.)

אני מאחלת לכל קוראי בלוגי שנה מלאת סקס.

נועה.