הרבה זמן לא כתבתי, ועכשיו יש לי על מה.

ולנטיינז דיי היה אחש הימים הדפוקים. היה אמור להיות לי דייט. הבחור הודיע לי ברגע האחרון שהוא קיבל כדורסל בראש,  ואמר שהוא מנופח ורואה כפול, וביטל. חפיף. וזה יפה שהוא התנצל, למרות שזו לא אשמתו. אבל היום אל היה דפוק בגלל זה. ההורים שלי קיבלו תוצאות של בדיקות דם של אח שלי והתוצאות היו לא משהו בכלל. יש לו כל מה שצריך בשביל לעשות מילד בן שמונה ילד בן שמונה מסכן. אבא נשען על השיש במטבח ואמר בקול את תוצאות הבדיקה בקווים כליים, וכששמעתי אותן העיניים שלי שכו. נכנסתי לסרטים קשים ביותר. אני חושבת שאני יותר פוחדת מכל הבית הזה יחד. בצהרי אותו יום אח שלי בא הביתה וסרב לגמור את האוכל שלו. כל נגיסה אצלו היא קריטית. "אתה לא אוכל בשביל לשבוע, אתה אוכל בשביל לחיות. אם לא תאכל, תאכל דרך הורידים, וגם לזה יהיה גבול." שאלתי אותו אם הוא רוצה למות. הוא עמד שם ולא הגיב, ואחר כך ניגש למטבח וסיים את האוכל. עכשיו מצבו טוב. היו כמה ימים טעונים שאחריהם יש עליה. הוא לוקח טיפות שמעוררות תיאבון, וזה עוזר והוא אוכל קצת יותר.יהיה טוב. בטוח, בטריליון אחוז.

הכרתי בצ'טנגו בחור אחד מהולנד. סמי - התאבדותי כזה. קוראים לו ראמי והוא נורא מסכן. החבר הכי טוב שלו בקומה, החברה שלו נאנסה ונדרסה למוות ואמא שלו מכה אותו. הוא רוצה להרוג את עצמו. ניסיתי לומר לו שלא. הוא מקשיב בינתיים. בימים הקרובים הוא כבר יהיה בעולם הבא. זה עצוב בעיני.

התאבדות היא פתרון קל. אני מאמינה שהכאב כבד לאין שיעור, ובטח של הבחור הזה. סיפור מורכב ולא מוצלח, הבחורה שמתה ועוד חבר אחד שלו ראמי וראמי ניהלו מערת יחסים פוליגמית, משהו לא טוב. ובאמת שקשה. אין רוח של לשנות את מה שרע? להתבוסס בעצב ולמות זה לא פתרון הגיוני בעיני. קח את עצמך בידיים וטפל במה שדפוק, וברוכים אלוהי הנסטי, לא חסרים דברים דפוקים. דבר עם מישהו, רוקן את הראש. ריקנות ונתק יכולים לעזור במידה מסויימת. הכל בר חלוף. ואני נשמעת כל כך פלצנית, אבל אני באמת מאמינה בזה. פשוט צריך לשמור על הסנטר מורם, ולחייך לך כל בוקר במראה ולחשוב שהיום יהיה טוב יותר.

אוי טוב פאק זה מפגר

יש כמה אנשים שאני אוהבת בעולם הזה, אתם יודעים? והאנשים האלה גם אוהבים אותי.

והם יהיו שם בשבילי, וירדו עלי ויקשיבו לי ויתנו לי צ'אפחות ויקשיבו. ולאחרונה, הם כל כך ממלאים אותי, עד שאני מרגישה שאני משמינה מאהבה. מדובר כאן בסופי יובל ואן, ואם בא לו, אז גם דור (שאתמול מאסתי בצ' שבסוף השם שלו, אז הוא כבר לא דורצ.)

אתם אנשי המאה

ואני אוהבת אתכם.

נועה