לחץ חברתי! לחץ חברתי! נראה לי שגם אני מסכמת.

נו, גם ככה צריך לשים משהו בבלוג, תיעודים תיעודים וזה.

קמתי לי בבוקר ביום ראשון, עשיתי כל מיני דברים שאנשים שקמים בבוקר עושים, בדקתי קצת מי חיפש אותי במהלך הלילה, ואז אבא שלי לקח אותי לשדה תעופה (יוווו אתם קלטתם מה אני כתבתי הרגע?! הכוונה לתחנת רכבת. לא רוצה למחוק, זה משעשע).

חיכיתי שם למלו ונגה ואז משום מקום הגיחה בתאל! נגה ומלו פילסו דרכן מהצד השני של התחנה לכיווננו דרך גרם מדרגות תת קרקעי נסתר (NOT) חיבוקים חיבוקים היי מלו חיבוקים הגיעה הרכבת עולים על הרכבת. (אני מאד תמציתית, ללא ספק) בנסיעה דיברנו על כל מיני דברים מוזרים, כמו על משחק ההיכרות הלא שיגרתי ששיחקה אחות של נגה, שירה (*שם, גיל, בלה בלה בלה עוד פרטים אלמנטריים* ואיזה חלק אתה הכי אוהב בפרה. שירה אמרה שהיא צמחונית, אז ביקשו ממנה לומר איזו גבינה היא הכי אוהבת.) טחנו סוכריות גומי (השקית היתה מלאה לגמרי בתחילת הנסיעה, נשבעת לכם, ונשארו בה בערך שלוש סוכריות כשהגענו לג'ויסטיק, אבל כל דבר בעתו.) באמצע הנסיעה גילינו שגם שושה, אחיה ולירנצ'יק שלא ראיתי שניייים נוכחים על אותה הרכבת, אבל לא היה לנו מקום להתיישב בו ככה שסתם שוטטנו לנו ברכבת והבהלנו את הבריות.

הגענו לעזריאלי, שמחה ודיצה (?) זה נשמע כמו שמות של פרחות מקריית גת. אניוויי... עלינו לנו לאיטנו במדרגות.. מידרגנו מידרגנו מידרגנו פוף! נכסנו לעזריאלי. עמד שם עדר של אנשים חמודים כגול סילבר השמנמן ומיקמיק הורדרדה (אני -בחיים- לא אכנס לנוקס, אם בא לך, תקני שם את הצבע בשבילי *לשון*) ולילו הלילואית (זאת תופעה, אין לי שם יותר טוב בשביל זה) שטנו לנו בנונשלנטיות אל הקולנוע, שם ישב לו החייל הכי כוסון בצה"ל (טוב חוץ מניצן *גבות*) - מר עידן המנעל וכובעו הכה מייקל ג'קסוני. חיבוקים לשחיפון. בכמה דקות הבאות הגיעו עד כל מיני טאזים ואשדים למיניהם (טאז הוא הילד הכי מייבש במזרח התיכון! אני כולי הו עומר באת בסוף יאי והוא כזה, טוב.)

עידן כנראה חיפש לתת לי סיבות להתלונן, אז הוא החליט שהולכים לטאוור רקורדס, רשת חנויות המוזיקה המוחרמת ביותר ברשימת נועה! כמובן שמחיתי קשות, אבל עידן לא הסכים לוותר לוויתי ככה שהוא ניסה לשכנעי בקוראו לטאוור רקורדס 'נועה רקורדס', וזה כמובן דבר משכנע למדי. בדרך לטאוור רקורדס הבנו שכולם עוקבים אחרי חוליית נועה אשד עידן, ככה שהחלטנו לעשות ניסוי ולראות אחרי כמה סיבובים בקומה העגולה של עזריאלי הם ישימו לב שהם בכלל לא מתקדמים לשום מקום. קהילת פנטזיה שוב הוכיחה רמת אינטליגנציה יוצאת דופן ושמה לב שאנחנו מוליכים אותה שולל במעגלים. אז באמת הלכנו לטאוור רקורדס והתפעמתי מכמויות הדיסקים שיש שם ושאני כל כך פאקינג הכי בעולם רוצה, ואין ברחובות (רחובות זה חורררר חור כל כך שחוררררר מי רוצה לגור שם?! .. אף אחד!) עידן גם החליט שהוא מצא את הספר האולטימטיבי בשביל לגרום לי למחות עוד יותר - הפאנק. אני מאד לא אוהבת פאנק ואני חושבת שזה זרם מטומטם, ככה שהתחלתי להפיק קולות בוז וגניחות עונג למראה הספר. אל תגידו לי כלום, לפחות אני כנה. יצאנו משם ולשמע קריאותי שלי וקריאותיו הנרגשות של אשד נענו לכיוון הג'ויסטיק. שיחקנו הוקי אויר, שהיה כנראה המשחק הכי מכור ביקום כולו, מושחתים נמאסתם. עידן ניצח את דרור בדמו של טקן חחחחחח. בשלב מסויים אריה הגיע והביא איתו עוגה. לתומי חשבתי שזה יהיה טעים, או לפחות, אכיל, ומסתבר שהיה מדובר בהונאה ענקית! אריה, אני מצטערת להודיעך, היית צריך לשים על הקופסה שלט, זהירות, פסולת רדיואקטיבית (A)

גררתי את אשד לצאת מהג'ויסטיק והתיישבנו על הרצפה. הרגל שלי התחילה להתעוות ואילה, חשפנית המפגש, ברשעותה החליטה שמותר לה להניח לי לספור מטמוניות בעודי מתעוותת בכאב (הו המלנכוליה). כולם יצאו החוצה, מצויידים בהמון אקדחי מים קטנים ומכוערים. הוחלט פה אחד לעלות לגג. צד אחד של הגג היה מלא ספיידרמנים, ולמרות מחאתו המתמשכת של אשד (חה חה חה) הלכנו לצד הפחות מתנפח של הגג. התנחלנו שם במין פגודת עץ כזאת, שם פצחו המוני אדם במלחמת מים סוערת (דרור בא ומשפריץ עלי, אני פוערת את פי במבט המום, הוא מכוון ויורה פנימה. צלף מיומן, מאתיים נקודות. או משהו) בקיצור מהגג כולם ירדו מאד רטובים בצעידה אל הגן המשולש. היה קטע ממש הזוי, בסוף הירידה במדרגות דיברתי על משהו, "... בלה בלה בלה וזה כזה ענק!" באומרי את הדברים הללו חלף על פנינו אחד האנשים הבאמת גדולים. פסיכדליה.

את שהותי בגן העברתי בין יריית מים על אנשים, לבין רביצה בשמש, לבין רביצה על אשד *גבות* אז, באו כל מיני רוסיות שמשום מה החליטו שבא להן להתרברב ביכולות האלכוהול המופלאות (והמופרכות, יש לציין) שלהן. נפלא. לה לה לה, אילה חושפת את ישבנה שוב ושוב, לה לה לה, דרור מציק לי שוב ושוב (ושוב ושוב ושוב), סילבר מציק לאנשים ונקודה מטפסת על עצים. אה, גם אריה טיפס על עצים, אבל הפעם לא היה טופי לזרוק עליו (מועהעהעה מפגש פורים 2007) ככה שפשוט ירו עליו באקדחי מים.

בשלב מסויים החלטנו להתפנות שוב לכיוון עזריאלי כי בטנו של המנעל החלה לצווח, כנראה. כולם התפזרו, חיפשו אוכל. אני קניתי פיצה בארץ ישראל! או משהו.. התנחלתי עם לירן ולידן (אוווו לירן ולידן איזה מאגניב זה) ליד הבורגראנץ' (אילה ומיטל אמרו לנו לחכות להן ליד המעליות, ומאז נעלמו עקבותיהן) ואז אשד בא אז הלכתי איתו לאן שכל השאר היו, ליד אוכל סיני. שתיתי לנימי חצי מהקולה שלו כפרעלי, טעמתי משהו לא טעים מהצלחת של סילבר, ואז, אחרי שכולם שמנו ושבעו ושמחו וכו', התחלנו להתפנות לכיוון התחבורות למיניהן, שבועות וזה, הכל נגמר מוקדם. חיבוקים חיבוקים עובדיה יוסף חיבוקים התניית אהבים חיבוקים חיבוקים ביי.

ירדנו, הרחובותיות המגניבות, אל הרכבת ביחד עם הצפוניים, אמרנו להם שלום ואז עטנו על הרציף שלנו שדרכו חולפות הרכבות שנוסעות דרומה. ברכבת ניהלנו ועידה מרתקת, ושם הגינו את הרעיון לאשכול "איך נתעלל ברך הנולד", גאונות שכמותנו. נגה התמרמרה, ואמרה שזה נורא מוזר לה לחזור ממפגש כשיש אור מחוץ לחלון של הרכבת. היא כנראה חשה לא מסופקת *גבות* ירדנו מהרכבת, נפרדנו מנגה וכרמל, ואז אבא שלי הקפיץ אותי ואת בתאל הביתה.

קיצר, היה כעעעעעעעיף.

*עריכה*

פוסט על הטיול - בדרך.

נועה