הוא שלח לי אתמול לינק לבלוג הישן שלו, שיש בו שלושה פוסטים. הוא לא רצה, ואני הצקתי לו שכן ישלח. כי אני טיפשה.

הפוסט השני כל כך מלא מלנכוליה ורגשות נכזבים וקיטש ברמה שבכמה שניות מסויימות ממש התחשק לי לשבת ולבכות מרה.

ולא בשבילו. בשבילי.

אני מרגישה כל כך עלובה עכשיו. עלובה וזולה אלה שתי המילים שהכי מתארות אצלי את התחושה בזמן האחרון. כרגע עלובה היא הדומיננטית מביניהן. הוא כתב במילים נורא פואטיות על החלומות שהוא חלם על האקסית שלו אי שם בשלהי החורף. על איך שהיא הגיבה כשהוא אמר לה שהוא אוהב אותה. לא נראה לי שיש דבר שאני רוצה יותר משהוא יגיד לי שהוא אוהב אותי. והוא נשמע בפוסט הזה כל כך סנטימנטלי, וכל כך פגיע, וכל כך.. לא יודעת. כל כך לא הזה שאני מכירה. ואני ממשיכה להשלות את עצמי ולקוות שאולי הוא פשוט לא הטיפוס שלא הולך על בטוח. אולי הוא לא ואולי הוא כן ואולי משהו נדפק ברצף הכימי שרץ אצלו בראש שאמור לגרום לו לאהוב אותי. וכן. זה עלוב נורא. אני אוהבת את הפאקינג חבר שלי. ברמות שלא אהבתי אף אחד כבר המון זמן. והוא לא מגיבץ הוא מחליף נושא. הוא נרתע, הוא לא יודעת מה. הוא פשוט לא אוהב אותי. אני לא יודעת אם הוא תקוע על הקודמת, לא יודעת אם משהו דפוק איתו. אני כרגע בעיקר בטוחה שמשהו דפוק איתי.

בעיקרון, כרגע הכל מתנהל כמו שזה אמור להתנהל. אתמול היה קטע 'אוווו' טיפוסי. שלשום, אם הדברים היו מתנהלים כשורה היה אמור להיות לנו חודש, והעליתי את זה פשוט כי הסתכלתי על התאריך שעולה כאשר אתה מעביר את העכבר על השעון בתחתית מסך המחשב. אמרתי שאני לא זוכרת את התאריך שחזרנו. הנחתי שהספירה מתחילה מחדש. והוא אמר שזה לא באמת משנה, כי התאריך הוא אותו תאריך. בעיניו לא באמת נפרדנו. זה נחמד.

הוא מחבב אותי.

מחבב, אלוהים.

אני פשוט לא יודעת. ובאמת שכיף לי איתו והוא עושה לי טוב. אצלי זה מעבר. אני אהבתי אותו לפני כן. עברתי אתמול בלילה על הארכיון שלי. מיי גאד, זה כבר כמעט ארבעה חודשים. הכל מתוארך אצלי כאן, הבלוג זוכר את הכל פשוט כי אני כותבת הכל וכל דבר כאן מזכיר לי פנים של אנשים וסיטואציות שהדחקתי או שפשוט שכחתי כי זה הטבע של המוח שלנו, של המוח שלי. הכל טובע בתוך ים אפור של תת מודע. הדברים היחידים שצפים בים האפור הזה שלי הם דגים מתים. וזה לא משנה לי, כי אני לא אוהבת דגים.

אני כל כך רוצה שהוא יאהב אותי, לעזאזל. אני כל הזמן אומרת עלצמי שאולי זה רק צריך עוד זמן. עוד זמן. עוד זמן.

ואני יושבת פה עם פאפי פייס מטורף אפילו בלי ששמתי לב, ושומעת שירים שמחים של הבלאק קידז.

עלובה וזולה.