תבינו, זה לא יעבוד אחרת. It's my way or the highway.

החזרה הזאת לביתספר משבשת לי את כל המערכות. התרגלתי לישון בסביבות השתים עשרה שלוש עשרה שעותב יום, ופתאום זה נוחת עלי. אני באה הביתה ופשוט מתרסקת על המיטה. ביום חמישי אחרי ביתספר באתי לענת. היה לי לא נעים לשאול, וכאילו באקט, טלפתי ענת אמרה שבא לה ללכת לישון. ובאמת ישנו. הו, כמה שאני מתגעגעת לזה.

לא בא לי לעשות כלום חוץ מלראות סרטים בזמן האחרון. כל הזמן אני טוחנת. בחודש האחרון ראיתי את ספרות זולה פעמיים, ואת כלבי אשמורת ראיתי שלוש פעמים. את שמש נצחית בראש צלול ארבע פעמים, ואת קיל ביל הראשון פעמים כל כך רבות שכבר הפסקתי לספור. אני מדקלמת את כל הסרט בעל פה. השגתי את סרט הסטודנטים הלא גמור של טרנטינו. אפילו הוא נחמד. She taste like peach. אני אראה את אינגלוריוס באסטארדס בקולנוע. ושיתפוצץ הכל.

לפני יומיים היה לנו חודשיים. London ice breaks on a semaless line. He's hanging on for dear life... and so we hold each pther tightly and hold on for tomorrow.

הקאבר שעשה גארי ג'ולס למאד וורלד של טירז פור פירז האייטיזית הוא כנראה שיר הפסקול הטוב ביותר שנעשה אי פעם. אפילו יותר מEverybody's gotta learn sometime, שעשה אהוב לבי, בק, לשמש נצחית בראש צלול.

אני ממש לא אוהבת את רידלי סקוט.

יש פה מישהו מבין עניין ששמע על סרט בשם STRANGER THAN HEAVEN? ג'ון ג'רמוש. משחק בו ריצ'רד אדסון, ממקימי סוניק יות', כנראה אחת הלהקות הטובות בהיסטוריה, ונכון לעכשיו, האהובה עלי. שנת 84. מישהו יודע?

אמרתי לכם שלא באמת יש לי בראש משהו שהוא מעבר לסרטים עכשיו, הזהרתי אתכם. ולפוסט הזה לא באמת יש צורה, זה בליל של דברים שעוברים יל בראש. זה די ממצה את מה שעובר עלי בזמן האחרון, הרבה דברים מינוריים. שום דבר שמצריך כתיבת יותר מארבע שורות.

מזל שיש את המפרידים האלה.

יש לנו מדריכים חדשים. הקבוצה יוצאת מחוסר הצורה האמורפי שלה, ומתחילה להתייצב, אני מקווה. יש פוטנציאל של להיות בסדר.

אני אמרתי פיצה ולא קיבלתי.

נועה