עזבו למחוק את בלוגי הפרו אנה בישראבלוג, כל הפאנפיקים על גילוי עריות בין תאומים זה באמת דבר שצריך להימחק

איכס, בא לי להקיא. איכס, איכס, איכס

מכירים את הדברים האלה שאתם נאחזים בהם בציפורניים למרות שהסיכויים להצלחה שווים לסיכויים להתאכזב?

אכלתי כל כך הרבה חרא בין יולי לתחילת ספטמבר. אכלתי והתפלשתי והקאתי את הנשמה עם הכל ועל כולם

וזה היה שווה את הכל.

הקשר הזה עכשיו זה כנראה הדבר הכי מתגמל שיש. ברור שזה לא מרפא את הצלקות ולא מאחה את העצם, בינתיים, אני מניחה, אבל יש כאן משהו מדהים באמת.

לא מזמן היה לנו דיון על פרק הזמן שבו אנחנו ביחד. התאריך המקורי שנו הוא העשרים ואחד בינואר, בפועל, עשרים ושמונה בדצמבר. חצי שנה ביחד עד הפרידה. שלושה חודשים לבד. שבעה עשר בסטמבר, בחזרה. אז מה התאריך שלנו באמת? כמה זמן אנחנו ביחד? הוא אמר שזה עניין של תחושה. האהבה הזאת היא דבר ישן. למרות שאמרתי לעצמי שאני לא אתחיל מהנקודה שבה ירדתי בפעם הקודמת, זה פשוט לא יכול אחרת. אני מכירה כל דבר בו, יודעת בדיוק מה הוא הולך להגיד ומתי, עם כל ה"אין לדעת", ה"אמת" וה"תהיי לי בריאה" שלו. אני שקעים לכל קמריו, מילים כדורבנים ממש. זו אהבה בת תשעה חודשים. ואני טיפוס סלחן, באמת באמת.

ימים כמו שהיה לנו אתמול הם תענוגות ששמורים לטובים ביותר. כנראה שעבדנו קשה מספיק בשביל להגיע לזה. לשכב במיטה ולגרד אחד לשני את הגב ולשחק באייסי טאוור ובפלייסטיישן ולדבר על הכל ולא לומר מילה וכל זה, השגרתיות של כל זה, היא בעיני מהות הרומנטיקה. ולשבת לאכול צהריים עם כל המשפחה שלי פלוס סבתא ולהתעקש להחזיר במקומי את הכלים למטבח ולראות אותי מקבלת את הדחף הזה של ללפף את המרפק שלי מסביב לצוואר שלו ולדפוק לו את הבוסה הדודתית הקולנית הזו שלי על הלחי המגולחת הרכה הזאת. ולקחת אותו לחלקת הדשא שלי בשכונה הזאת ולשכב שם לידו ולקוות, אפילו לא בעומק הלב, אלא בגלוי לגמרי, לקוות שאחד ממכרי יעבור במקרה לידנו ויראה איך הגוף הזה שנקרא בעברית צחה 'אנחנו' זורח באור יקרות סופר פואטי.

ואז, בנוסף להכל, ולראות סטטוס בפייסבוק שמציין את המובן מאליו -  שזה היה יום מושלם לגמרי, בצירוף לב קטן ופקאצי אפילו יותר מהבגדים שקניתי לכבוד החתונה שאותה אפקוד בשבוע הבא.

זאת אהבה. זאת אהבה, בחיי.

ואם ניכנס, ולא ניכנס, כן? לרבדים יותר עמוקים של הקשר הזה, אני אוכל לומר שאני מעריצה את הבנאדם הזה על כמה דבירם שהוא עשה בזמן האחרון עם החיים שלו, ועל דברים שהוא יודע ועל ההתנהלות שלו בדברים מסויימים ושלוש נקודות ושלוש נקודות שלוש נקודות... זה לא כל כך משנה, נכון? כי מה זה אם לא מכב אהבה בגוף שלישי.

אני אוהבת אותו.

נועה

Pick your artist: Tori Amos Are you a male or female: Girl Describe yourself: Parasol: Then the Seated Woman with a Parasol May be the only one you can't betray If I'm the Seated Woman with a Parasol I will be safe in my frame How do you feel? General Joy Describe where you currently live: Home on the Range If you could go anywhere, where would you go? Ireland! Your favorite form of transportation: Cars and Guitars Your best friend is: Precious Things You and your best friends are: Another Girl's Paradise What's the weather like? Indian Summer Favorite time of day: Sweet Dreams :) If your life was a TV show, what would it be called? What is life to you? Riot Poof Your relationship: Honey Your fear: Father Lucifer What is the best advice you have to give? Take to the Sky Thought for the day: Velvet Revolution How I would like to die: Way Down My soul's present condition: Crazy My motto: Happiness is a Warm Gun

רק אזכור קטן לדבר הכי מצחיק שאי פעם ראיתי בישראבלוג

חה חה! הייתי בייביסיטינג כשמצאתי את זה, כמעט הערתי את הילדים עם פרצי הצחוק האנוכיים שלי.

5.5.10! הרצאה על הפרפר ופעמון הצלילה! (וטוב מאד שאנחנו מתכננים מראש.)

אביטל היתה כאן עד אתמול. הנחתי כשכמו תמיד הייתי קרציה מהגהנום

אבל יהיה בסדר, אני אלמד לרסן את עצמי פעם.

ויג'יי אלבי סז היי.

רק שימשיך טוב כמו שהתחיל, למרות שבנוגע להיום כבר זכיתי לעקם את הפאצוף כי התחזיות לגשם נולות דווקא על הטיול המיועד לחיפה. איזה פאקינג יופי.

בוקר טוב

אני פאקינג צנצנת

(הגיוני שאני לא צנצנת. מכאן משתמע שזה יהיה החופש הכי טוב בעולם. חוץ מזה שיש סוכה שחוסמת לי את החלון)

נועה