אם יש שיר שבאמת חבל לי שהוא דפוק אצלי על המחשב

ושאין לי שום תוכנת הורדה שבאמת עובדת כדי להחזיר אותו לחיים

זה Everyman Everywoman של יוקו אונו

שיש לו את המלודיה הכי מדבקת בעולם

מכשפה זקנה, אני אוהבת אותך. הו יוקו!

עריכה, 17:12

זאת כוס הקפה השלישית שלי כבר

אני בדרך לכמות הנכונה

אם תבוא לכאן זה יהיה כליל השלמות

ולא ישנה לי אפילו מה נעשה

וכאמור, הם גורשו לטיוטות כי בולשים אחרי כאן

הם יפורסמו בינואר. כלומר, תיאורית עוד ממש כמה שעות מעכשיו

אבל מעשית, לא יודעת

מתישהו שם

אני נורא מחבבת אותך, מר ל'

thunder wishes it could be the snow wishes it could be as loved as she can be these gifts are here for her, for you, for me

ממש כיפכוף של טיול

(הוצאתי תשעים ושלוש אצל מרים בר אילן ואני עוד הולכת לערער על זה ולגנוב לה עוד חמש נקודות שלמות בגלל שהיא חרטטנית וטוענת לטעויות שלא קיימות! אני כישרון)

אליה טוענת שהיא אוהבת אותי, הקריפו הזאת

אני ואמא שלי גמרנו אומר, הגענו למסקנה שלאהוב אנשים זה לא בגבול היכולת שלה

היא מקסימום מכבדת אותי

אני לא עושה לה בעיות ואני יהודייה טובה.

חוץ מזה שאני אוהבת ספרות

ואני רוצה ללמוד כבר את צ'כוב

איזה מגניב זה

יש לי ספל אחד בדיוק שאני מוכנה לשתות בו דברים חמים, אולי שניים

הספל האהוב עלי הוא מין גיגית צהובה לגמרי

עם ידית ענקית שלא מחייבת מגע עם הכוס עצמה

הוא יושב מולי פה עכשיו והמקלדת שלי והידיים שלי שמשוטטות עליה משתקפות בצדודית הקמורה של הספל שלי

בצבע צהוב עולץ

תמיד אהבתי צהוב

ואת הכוֹס שלי

נראה לי שהבנאדם שאני הכי אוהבת בעולם כאילו

זאת אמא שלי

וזה נראה לי כל כך לא טבעי בהתייחס לכך שאני שומעת על כל הילדים האומללים שמתכסחים עם ההורים שלהם

ואני מודה עליה לאלוהים כל יום

אל תגידו בנאלי

אל

זה הולך להיות הפוסט שלא נגמר כאילו, אני עורכת אותו אחת לשלוש שניות

אם יש עוד מישהו שאני ממש אוהבת בזמן האחרון זה דמיאן רייס

שנראה שהוא משתחל לרשימה הסולידית שלי

ממש קשה להשתחל לרשימה הזאת

good for him!

טודלס מיסטר ג'ים!

ושוב, סופי מצילה לי את התחת

הרשימה שלי הולכת ככה

1. אמא 2. סופי 3. רוני

You're my top three

הלכתי לזמרר קצת

יהודית חן קולז

Let the golden age begin

אז מה עשיתי בחופש הזה בעצם? אני לא זוכרת מה בדיוק קרה לפי ימים... אני זוכרת באופן כללי דברים קטנים ושמחים שהיו לי. הייתי אמורה לפגוש את רוני ולנסוע לת"א לפגוש את כרם. מתוך שתי תוכניות עיקריות ביצעת חצי תוכנית.

אתם מבינים, לשקר אין רגליים. הכל היה בסדר עד יום שישי, שלושה ימים לפני הפגישה המתוכננת עם אהובתי הירושלמית. ואז אמא שלי הטילה פצצה, בום! יש לי אמא ירושלימופובית במלוא מובן המילה שהמצאתי במיוחד לרגל המאורע הזה. ירושלימופובית. קשה לי להיזכר מתי הייתי בפעם האחרונה בירושלים שלא במסגרת ביתספר, או במסגרת פורמלית אחרת כלשהי. אולי בשנה שעברה. בשביל הנסיעה לרוני כבר היה לי טרמפ והכל, וזה היה מאורגן כבר והכל היה מוכן, ואז, אינדיד, בום: היא רוצה לדבר עם אמא של רוני כדי לוודא שאני לא הולכת לבלות יום שלם בסקוואט מסומם או בכיכר ציון או באלוהים יודע איפה. בפסגת זאב, אנאעארף. לא חשבתי שתהיה עם זה בעיה... רוני ניפחה את הסיפור. אמא שלה כנראה עוד יותר גרועה משלי, ומסתבר שאילו היא היתה יודעת שאני אינטרנטית היא בכלל לא היתה חושבת על זה. רוני ניפחה את הסיפור הבסיס, שהיה שהכרנו דרך חברה משותפת מהסיירות, למימדים גדולים כל כך עד שבסוף מה שהיא אמרה לאמא שלה היא שאני גרתי בירושלים והייתי איתה בסיירות ואז עברתי לרחובות. אמא שלי לא הסכימה לשקר בשבילנו. אני גם מבינה אותה, כי זה מעמיד אותה במצב לא כל כך נוח. אני מעולם לא הייתי בסיירות, לא ברחובות ושלא נדבר על ירושלים.בסוף לא נסעתי. לא תאמינו כמה בכיתי על זה. ליטרים. אני כזאת בכיינית אלוהים ישמור, אני הרבה יותר גרועה ממה שאני חושבת. שימישהו ירה בי!

בעניין הזכר. הוא זכר מאד נחמד שקראתי בבלוג שלו הרבה מאד זמן וכל פעם שקלתי אם ליצור איתו קשר או לא. בסוף כן. הוא היה ממש סבבה, אלי ובכלל. קבענו להיפגש ביום ראשון בתל אביב. בסוף זה רק חצי יצא. אמא שלי החליטה שהיא לא רוצה לתת לי לנסוע, גם הפעם. "ירד גשם!" (לא ירד גשם) "יהיו פיגועים!" (לא היו פיגועים) "יפלו צפרדעים מהשמיים!" (...)

וואטסואבר, בגלל היא ניתצה את תוכניות הרוני שהיו פי כמה וכמה יותר חשובות מתוכניות הזכר המסתורי, היא החליטה בסוף לתת לי לנסוע, אבל עם סופי. בסדר. התארגנו על זה, וככה בערך נראה יום ראשון:

באתי לסופי בבוקר ואז מהבית שלה הלכנו לקניון כדי לבדוק אם יש את הדוק מרטנס שרציתי. היו, אבל לא היתה מידה. המוכרת הציעה שאני אשאיר אצלה את הכסף והיא תייבא לי במיוחד. לא עשיתי את זה מאחר זה נשמע לא בטוח, ואחרי הכל ארבע מאות שקל זה די הרבה כסף למרוששת שכמוני... לקחנו אוטובוס מהקניון לרכבת. תיכננו לעלות על הרכבת שיוצאת מרחובות בעשר ושלושים ושלוש דקות (!) ואיחרנו אותה. מסתבר שהרכבת הבאה שהיתה אמורה לנחות ברחובות היא רק שעה מאז. כבר חשבתי לחזור הביתה והכל, אבל אז הודיע הכרוז שרכבת מאספת נוחתת בפתאומיות בעוד עשר דקות, אז היה לנו מזל. כשהגענו לעזריאלי ביצענו את ריטואל ה"ללכת לטאוור רקורדס ולהתלהב מהפלייליסט הממש טוב שיש שם ולהתלהב מכל הדיסקים שיש שם ואין ברחובות". כשבאנו לשם השמיעו MGMT ורדיוהד. נייס! אחר כך סופי ניגשה לדוכן הנחמד של דוקטור לק ולקחה לעצמה איזו גלידה משונה בצלוחית בצורת פרח כחול כזה הוּהוּ. אחר כך סרנו לנו לדיזינגוף סנטר וביצענו את ריטואל ה"לקרוא את כל הגרפיטי שיש יל הקירות ברחוב דיזינגוף, כמו 'צחצחו שיניים כל עוד אתם יכולים'". הלכנו לאוזן השלישית וקניתי סוף סוף את הדיסקשל הסולסייברז שרציתי כל כך הרבה זמן! להקה מוזרה ומגניבה, ומוזרה. ומגניבה. זה מין רוק עם גוספל, ושימוש חוזר ונשנה בביטוי "ג'יזס" בכל מיני קונוטציות. הלכנו לשוטט לנו בדיזינגוף סנטר עצמו. גמרנו אומר: כשנתעשר קצת ניסע לשם שוב ונקנה את כל מה שיש בדיסק סנטר! זה זול בצורה מדהימה פשוט, אפשר בשקט לצאת משם עם חמישה דיסקים במכה אחת. שוטטנו שוטטנו... ניהלנו דיון סוער על האם בורגרנץ' פשטו רגל בסוף או לא, והגענו למסקנה שאנחנו לא נכנסות לשם יותר כי סופי מקבלת מזה בחילה... ובסופו של דבר חזרנו לעזריאלי. אה בשלב מסויים ראיתי את אפרת גוש חוצה את הכביש לכיוון האוזן השלישית. הבחורה הזאת מתלבשת ממש טוב.

בעזריאלי פגשתי את מר כרם.

בטאוור רקורדס, עם מין כפפות מכוערות כאלה בלי אצבע. אני וסופי שיחקנו במשחק הידוע של "אני לא מכירה אותך", ככה שהתפניתי להתעסק בבחור. לפעמים אני כזאת פוסטמה שזה דבר מדהים. אני יכולה לזהות שיתוף  פעולה או אי שיתוף פעולה ממש בקלות, כלומר, זה באמת ממש ממש בולט, וזה לא קשור לבעלות או חוסר טאקט. הבעיה היא שאני אף פעם לא זוכרת לשים לזה לב לפני שאני מוציאה את עצמי פוסטמה, זה תמיד קורה רק אחרי. זה זרם לו בשקט ואז זימנתי את הריטואל הידוע של "ללכת להתמזמז בחדר ג'ז של טאוור רקורדס". טוב זה לא ממש ריטואל ידוע, זה יותר כמו התרסה כלפי אנשים וכלפי עצמי וכלפי דברים שאני זוכרת. אני עוזרת לזה להגליד. אז שוב, הוא מנשק מושלם ואין טעם להוסיף על זה.

באופן ברוטלי אני וסופי היינו צריכה ללכת, אז נטשתי אותו שם. זה היה ממש קצר ולא מי יודע מה נוח, אבל לא יודעת, אולי תהיה פעם שניה. לי היה נחמד. נסענו ברכבת חזרה לרחובות (לא לפני שפגשנו את גלעד חן סלש קליין כפרה עליו!). כשירדנו משם פגשנו גם את מיטל, ונסענו כולנו בעמידה עולזת בקו שלוש עשרה איש איש למקומו. אני וסופי ירדנו בסירני ואז ניגשנו למכולת כי סופי רצתה לקנות תפוחים (?!). הלכנו לקונסרבטוריון וחיזרנו לנו חזרה בעליצות, וכך בעצם נגמר לו יום ראשון.

בכלל, אני לא חושבת שהיה לי יום אחד החופש שבו לא פגשתי את סופי! כל פעם בהזדמנות אחרת. אני אוהבת אותךְ. המון המון.

אתמול גם מימשתי את שאיפתי משחר ההיסטוריה והתחדשתי בזוג דוק מרטנס שנקנו סבניף אחר של וויקנד שבו גם היתה מידה בשבילי וגם זה עלה פחות, ככה שיצא טוב מאד. ככה בעצם מסתכם חופש חנוכה שלי, די נחמד.

אמרתי מקודם שזה משגע אותי כל פעם, כשאני חושבת שאין לי מה לכתוב ויוצא לי פוסט ארוך כאילו כלום.

אולי אני באופן כללי צריכה להפסיק לחשוב

אה ואגב!

קיבלתי את האישור ממשרד החינוך לגשת לבחינה לביתספר שאני רוצה להתקבל למסלול-ילדים-אומללים שלו. ראיתי דוגמה של הבחינה, ואם באמת היא תהיה במתכונת הזאת, אז אני נכנסת לשם בהליכה לאחור. יהיה טוב.

נועה

אתמול היה כיף. עשה את החופשה הזאת למשהו אחר לגמרי

אני לא יודעת מה יצא מזה, אין לי ציפיות

אבל הבחור מנשק מושלם

עריכה, 16:26

כסעמק

הלוואי שיצא מזה משהו

ולו רק בגלל העבודה שהוא מנשק מושלם

כבר אמרתי שהוא מנשק מושלם?

הצורה הגשמית של כל הפנטזיות שלי כאילו

בלי אגרסיות

בצוואר

באוזניים

בעדינות

ידיים

אני רוצה עוד פעם

עריכה, 19:17

הוא מקודם שלח לי את הסמס הכי חמוד בעולם כאילו

I really would kiss him all over

אבל עזבו אתכם מזה,

קניתי דוקטור מרטנס!

Prior Walter looks just like me ex boyfriend

Is Daniel Geller my angel in America?

Now for the hard part. Now for the easy part. Give in. Let go.

Oh Daniel

you're my former pig heart boy

I fucking hate myself for that. I must stop eating myself up

I must

I can't

I'm such a needy stupid girl

I need someone to fuck me up

everybody fucks me up.

Maybe I just need a whole lotta new fuck-uppers

Maybe I just need a whole lotta love

I hate cheap quotations

and I just ain't smart enough to qoute educated people

Alexander Pope? Not even Iggy Pop

Everything's tumbling down

אני מאוהבת

וגם אין לי על מה לכתוב כבר

חוץ מזה שהכל קורס

מה יהיה איתי כשסופי תתגייס? מה ישאר ממני?

זדיינו

מצחיקים, באמת נראה לך שאני לא יודעת מי אלה אנשים ה"ללא שם"? איפה נראה לכם אני חיה?

אולי אני שתלטנית מטומטמת

ואולי אני כלבה מהגהנום

לפחות אני לא צבועה כמו כמה מכם

לילה טוב שיהיה, כוסיות

אין לכם מספיק ביצים בשביל לבוא ולהגיד לי בפנים את מה שיש לכם

מצחיקים באמת

זה הולך להיות כנראה חופש החנוכה הטוב בהיסטוריה.

היום הייתי כל היום עם סופי, אני עוד אקבע יום לישון אצל ענת, הקדמתי את שיעור הפסנתר, אני קוראת חומרים טובים ויש לי סרט שמצאתי בבית שלא ראיתי אף פעם. אני פוגשת בחור שמצאתי פה לא מזמן ביום ראשון, וביום שני אני נוסעת לרוני.

למה בכל זאת נורא מתחשק לי להעלם?

and fade out again

מחקתי את זה

זה טיפשי

ואני ממילא יודעת איזה דברים אני אוהבת

עריכה

יש לי את כל חנוכה (: says:

חמזמזים says:

יש לי את כל חנוכה (: says:

חמזמזים says:

יש לי את כל חנוכה (: says:

שיט

החזקתי אותך כמו שמחזיקים את מי שאוהב אותי, בידיים שמחות, והמרפק שלך במקום הנכון. התעלמנו מכל שאר התוכניות השמחות שלנו, למען המבט הנהדר הזה על הפנים שלך. גופינו נעו והתקשו, פוגעים בחלקים מהגינה שלך. לא נשאר מקום למחילה, במקום שבו איש לא יודע מה עשינו. האם אתה מתייחד איתה? האם היא אפלה מספיק, מספיק כדי לראות כמה שאתה מואר?  האם אתם מצחצחים שיניים לפני שאתם מתנשקים? האם אתה מתגעגע לריח שלי? האם היא אמיצה מספיק כדי להיות חמה כלפיך? האם אתה מרגיש שייך? האם אתה מתפרע, או רק משוחרר ופייסני? מה איתי?

החזקת אותי כמו שמחזיקים את מי שאוהב אותך, בידיים מיוזעות, וכף הרגל שלי במקום הנכון. כיסינו בכריות את הבלוטות השמחות שבבעיה המתונה של קלוננו. מוחותינו צפופים ושמורים בזמן שבשרנו זוכה להתעלמות, בתוך המחסור במקום לקל הלב, ברעמי התוף שלנו. ואני יודעת שגרמתי לך לבכות ושלפעמים אתה רוצה למות, אבל האם אתה באמת חי, בלעדי? אם כן, היֶה חופשי. אם לא, עזוב אותה למעני, לפני שלאחד מאיתנו יהיה תינוק בטעות בגלל שאנחנו מאוהבים. האם אתה מתייחד איתה? האם היא אפלה מספיק, מספיק כדי לראות כמה שאתה מואר?  האם אתם מצחצחים שיניים לפני שאתם מתנשקים? האם אתה מתגעגע לריח שלי? האם היא אמיצה מספיק כדי להיות חמה כלפיך? האם אתה מרגיש שייך? האם אתה מתפרע, או רק משוחרר ופייסני? מה איתי? מה איתי?

שלום קבוצת ככה היקרה

הא לכם סטייטמנט

נשבר לי מלסחוב את כולכם על הגב שלי.

זה מתחיל בדברים הכי קטנים שעולים לי על העצבים. זה מתחיל בעצלות המשתפכת שלכם וחוסר האמביציה המשווע, למרות שיש ביכולתכם לעשות הרבה יותר; כשמלטפים את הרצפה במקום לקרצף, כשמרימים שתי חתיכות נייר מהרצפה במקום לנקות את החדר. זה ממשיך בזה שאתם הולכים מכות בפעולות ובפעילויות הקיניות, נמרחים על הבנות ומתים לצומי מהכיוון הלא נכון. בזה שאתם באים לפעולות במטרה לפוצץ אותן. זה מסתיים בחוסר האחריות המזעזע הזה. אתם באים והולכים. יש לכם אפס מחוייבות לקבוצה עצמה, לקן. אתםגופים נפרדים. לקבוצת ככה אין דימוי של "אנחנו". אין לכם מושג כמה שזה מתסכל להגיע לשפ"ק, אחרי לילה שבו הלכתי לישון בשלוש וחצי, ולגלות שאני שם לבד. אני, רמי, יואל ונגה.

התחלתי לבכות שם.

מכאיב לי לדעת שפשוט לא אכפת לכם מזה. אם אני לא אזום דברים, מי יזום דברים? לכם מצידכם, שום דבר לא מזיז.

פאק איט. פרקו כל עול. פוצצו פעולות, שגעו את רמי, הרביצו אחד לשני עד שהנשמה שלכם תצא. אני רוצה לעזוב את הקבוצה. בואו נשים את זה במקום. אני בנאדם די מרכזי בקבוצה. אני חושבת שאני מרכזת חלק גדול ממה שקורה. מפריע לי לראות שאתם עומדים מנגד ולא אכפת לכם. באמת, תבינו, יש הבדל בין תנועת נוער לבין חוג. אתם חייבים לתרום מעצמכם. ואתם לא. אתם באים לקן כדי להתפרק. אין לכם אחריות, אין לכם מחוייבות. אתם לא דורשים מעצמכם כלום, ואני בכלל לא חושבת שזה לא לגיטימי לבקש, להגיד, לדרוש מכם, לדרוש מעצמכם יותר. מי שלא מסוגל לזה מוכרח לקחת את עצמו בידיים, או ללכת.

באשר אלי.

אני באמת לא מסוגלת לעמוד בזה יותר. כמה זמן זה כבר ככה? שנתיים? קשה לי, באמת קשה לי. קשה לי לסחוב את זה על הגב שלי, קשה לי להיות תמיד זאת שנוכחת בפעולות כמעט תמיד, קשה לי להיות זאת שתמיד מודיעה כשהיא לא באה, קשה לי להיות זאת שתמיד נוכחת בכל הפעילויות, בקבל"שים ובשפ"קים, קשה לי להיות זאת שמשתפת פעולה, קשה לי לאכול את החרא שלכם, קשה לי להיות זאת שתמיד נשארת אחורה לקפל את הדברים, קשה לי להיות תמיד החניכה המצטיינת.

זה היה קשה לי פחות אם לא הייתי מקבלת מכם, קונסטנטלי, יריקות בפנים.

תראו למשל את מקרה הפנדה של אתמול.

שלום לטם. אני לא תוקפת אותך. אני בכלל לא. עומדות לי דמעות בעיניים כשאני כותבת את זה.

ישבת אתמול וריסקת צבע פנדה חום על השולחן, סתם ככה.

אמרתי לך שחבל שהרסת אותו. הוא היה שמיש. לקן אין הרבה כסף, ואת מעט הכסף שיש לו הוא לא משקיע בפנדה.

אמרתי לך לנקות את זה.

אמרת, מה תעשי לי אם לא? תפסיקי לתפוס פיקוד כל הזמן!

שאלתי אם היית רוצה לתפוס פיקוד במקומי.

שתקת.

נועה

השבוע צריך להיראות ככה:

שלישי, שלישי, שלישי, שלישי, חמישי, שישי, שבת.

וזהו.

אתמול יצאתי עם משה, צחוקים. הפוסטים הממורמרים הקודמים נמחקו אגב, הגיעה העת לבאר את כל החרא להבהיר את זה שיצאתי מלכה מכל הסיפור.

אני באה לשם. עזבו את זה שהוא עצום, כלומר, אני מגיעה לו בערך עד הפיטמה, ועזבו את זה שיש לו ליפה בגודל של כל ראשון, הידיים שלו! פאקינג איי! לא חשוב. הלכנו לקולנוע, לראות את לאהוב אותך מאז, שבפעם הקודמת נרדמתי בו. הנחתי שיהיו ציצים, בקטע הזה נחלנו אכזבה כבירה. ועכשיו, שאלה! (או שמא, שאלה?)

מה אני אמורה לחשוב כאשר בחור מפלרטט איתי, וזורם איתי, ואומר שאני אירדם בקולנוע שוב אז הוא ינצל את זה, ואומר שהוא יוצא איתי לדייט, מה אני אמורה לחשוב, בנות? נכון מאד - אני אמורה לחשוב שזה דייט. מאה נקודות. עכשיו, בנות יקרות, סדרות הנעורים האמריקאיות, החברה הקפיטליסטית ונקבות מנוסות ממני ברחבי העולם קבעו סטנדרטים ודפוסי התנהגות מיוחדים לרגל מאורעות שכאלה, ואני, כידוע, בנאדם כנוע מאד, מצייתת  להם ללא לאות.

שאלה נוספת - את יושבת עם בחור שנראה נחמד וגם עושה רושם של בנאדם אינטליגנט שאפילו לא מעשן, בקולנוע. כיצד תנהגי? כמובן, כנקבה טיפוסית, מאחר וכולנו נקבות! את תגעי לו בכתף וברגל כאילו בטעות, ואם יש לו שיער יפה תתחבי את אצבעותיך ותעשי סיור בקרקפת הגברית הבלתי מוכרת שיושבת לידך, ולקראת הסוף תתני לו נשיקה נקבית משהו על הלחי כדי להצהיר על כוונותיך. עד עכשיו הכל הולך ממש סבבה, לא יודעת, אני ראיתי בכל הסיטואציה הזאת הרבה מאד מין. עכשיו, נחזור לנשיקה: אני דופקת לו נשיקה סו קולד נונשלנטית על הלחי, ואז הוא לוחש בבאס המחרמן משהו שלו, משפט שהלך בערך ככה: "אני מתייחס אליך כמו לבנאדם שלא יכול לקיים מערכת יחסים עכשיו". מעבר לעובדה שמדובר באמירה לא טאקטית באופן משווע (משווע לבעיטה, כנראה), מערכת יחסים? מה? אני חשבתי יותר לכיוון של להתמזמז והביתה. שאלה נוספת - האם בהתנהגותי הטיפוסית מאד שידרתי משהו שאומר מערכת יחסים? אפשר לחשוב, בחור שפגשתי לפני פחות משבוע, בחור שנפרד מחברה שלו לפני פחות משבוע; כמה כבר יכול לצאת מזה? אני לא יודעת מה השתמע ממה שהלך שם, אבל אני רק יודעת שזה היה מאד מאד מוזר.

בגלל היותי טיפוס די אמפתי רוב הפעמים, בכיתי נורא בסצינה האחרונה של הסרט. זה היה סרט צרפתי, די מייבש בהתחלה (משה הזכר ההיסטרי יושב לידי ואומר כל סצינה שניה, "עכשיו קורה משהו. עכשיו! תאונת דרכים. עכשיו! מישהו חייב למות!"). הסצינה האחרונה פיצתה על הכל. מסופר שם על אם שהשתחררה מבית הסוהר אחרי חמש עשרה שנים שבילתה שם על "רצח" בנה. היא סירבה במהלך כל משפטה להסביר את מעשיה ולכן קיבלה עליה את הגיזרה המרה. בסצינה האחרונה נגולה האבן מעל הסוד האפל משהו; היא סיפרה לאחותה הקטנה, שבביתה היא התמקמה אחרי שחרורה מהכלא, כי מה שביצעה לבנה הקטן בן השש היה המתת חסד. שתיהן בכו בטירוף והכל, ואני בכיתי ביחד איתן. יכולתי להבין את האם המיוסרת שלא עמדו בה כוחותיה עוד לחזות בסבלו הנורא של בנה החולני בן השש, יכולתי להזדהות איתה. ובכיתי, מי ישמע. יוצא שאני בוכה בסרטים.

והבחור הכה דודתי הזה, שהתנהג כמו עירבוב של אח גדול וסבתא, החזיק לי בכח את היד, ונגע לי ברגל, וניסה לשים לי את היד על המצח, אבל זזתי ממנו. לא מקלקלים דברים נחמדים, אלוהים ישמור, אני שונאת אמירות שלא במקום.

אחרי שיצאנו מהאולם הוא עוד ניסה להבהיר לי שהאמירה הזאת בכלל לא עסקה בי, אלא בו (וואדאפאק? איך בדיוק יכול להשתמע מהמשפט הזה שמי שלא יכול לנהל מערכת יחסים זה הוא?). לא רציתי להגיד לו מה שחשבתי אז מולו, כי זה היה עוד פחות טאקטי ממה שהוא אמר בעצמו, אז השארתי את הבסט פור לאסט. בסדר, I was playing cool, עד כמה שיכולתי, בתור אדם נוירוטי למדי, מסתבר. בכל מקרה, הלכנו אחר כך לוידאו צפריר, רציתי לקחת סרט. דיונים על הסרטים והשחקנים והבמאים ויאדה יאדה יאדה. אז אמא שלי התקשרה ותהחילה לנזוף בי נזיפות אופייניות של "איך תחזרי? ומה את עושה? וגו' וגו'", ובמצב רופף זה התעצבנתי עד הסוף ויצאתי מחנות. הוא יצא אחרי (לא לפני שהוא קנה קלטת, או קלטות וידאו, ביניהן פיי של ארונופסקי) וניסה בגיבובי תנועות משותקים ומשפטים ספק לועגים ספק מנחמים להעביר איזשהו מסר בלתי ברור. עוד יותר מוזר מקודם. Awkward. לא זוכרת כבר איך הגעתי לזה, אבל כדי לשבור את האווירה המביכה שהיתה שם ציינתי איזו אנקדוטה ממלך האריות ואז ציטטנו עוד קצת. "למה את חושבת שכולם מבינים אותך?", הוא שואל אותי. מה לא היה ברור במסר שהעברתי שם? אתה מטומטם אש, האם זה עד כדי כך מורכב? ואז אמא שלי באה ונטשתי אותו שם לבדו.

אחר כך עוד העברנו סמסים מפה לשם. הוא כותב לי, "אנחנו מכירים שלושה ימים, יצאנו, את רצית יותר". אז כתבתי לו, "אנחנו מכירים שלושה ימים, כמה יותר כבר יכולתי לרצות? חתונה?"

אחר כך הוא עוד ניסה להשיב את כבודו, האבוד בעיני, באמצעות האמירה הסתומה והלא קשורה לכלום על כה ש"הקטע ממלך האריות היה משוחק יתר על המידה על ידי", בצירוף הסמיילי הזה -_-. אוך, זה פשוט מדהים, כל הבנים אותו דבר.

מאוחר יותר עוד נזפתי בו במסנג'ר, ואמרתי משהו (שממש מצא חן בעיני אחר כך, אגב), משהו כמו שככל בנאדם מבין יותר ביחסים תוך-רחמיים ככה הוא מבים פחות ביחסים בין-אישיים. קצת עצוב, לא?

לא יודעת, לי יש הרגשה שיצאתי מזה בסדר. מעבר לזה שזו סיטואציה נורא משעשעת, בדיעבד. אתמול בערב זה נראה לי משפיל נורא, עכשיו זה די מצחיק.

דבר אחד,

אם אתם מגיבים

אל תשפטו אותי, אני שונאת את זה

והפעם אני אפילו אהיה דיקטטורית ואמחק תגובות שלא יראו לי

כמה טוב להיות בעלי הבלוג!

נועה

אם אתם קונים לי מתנה

זאת אומרת

לכו וקנו לי מתנה (!)

לכו ותקנו לי Satanic Panic In The Attic

של אוף מונטראל

יברך אתכם אלוהים אם תמצאו את זה איפשהו בארץ

כרגיל, אז פאבליק אז הל

אני שטיח מהסוג החדש

שבע עובדות שאתם יודעים, או לא יודעים עלי:

- הצבע שאני הכי אוהבת הוא כתום. כשהייתי קטנה אהבתי רק צבע אחד - כחול. כשהבלוג הזה נפתח אהבתי רק צבע אחד - ורוד.

כשיש לי צבע מועדף הכל חייב להיות בצבע הזה - המטפחת בחוג ההתעמלות בגיל שנתיים, המרקס בריתמיקה בגן, העטים שלי והפונטים של הכותרות בעבודות שאני מגישה. עכשיו הכל כתום.

- אני נורא נורא אוהבת את כריסטיאן מפרוייקט מסלול ארבע.

- בחיים שלי לא ראיתי שלוש דקות של האח הגדול, וגם לא של מפרץ האהבה (היי, אלון! מפלץ האהבה! פפפפפפ הו איזה הומור וולגרי), וגם לא של היפה והחנון (למרות שאני מאד מחבבת את הפורמט האמריקאי ואני מחובבותיו המושבעות בערוץ אקסטרהוט).

- אני נורא נורא אוהבות לשחק שבצנא. אני משחקת שבצנא בכל הזדמנות אפשרית. בכלל, אני טיפוס של משחקי קופסה; ברינג איט און, ביץ'

- כן, גם לי יש תחתונים מועדפים

- הציפורניים שלי אף פעם לא בגדלים שווים והן תמיד נורא מכוערות, כי עד שהן ארוכות מספיק ואני עושה להן צורה עגולה והכל, אחת מהן נשברת  לפני שאני מספיקה למשוח עליהן איזה לק חינני כדי להסתיר מתחתיו את החלק הלבן של הציפורן שאני ממש ממש ממש לא אוהבת.

- יש לי נטיה היסטרית להמציא שירים, על הכל. עם מי שיוצא ועל מה שיוצא; לי ולאן יש כמה מאסטרפיסז (זו לא סיבה מספיק טובה להבריז משיעור אמנות) וגם לי, לסופי ולתמר (מייק איט מייק איט מייק איט וורק! מייק איט וורק וורק, מייק איט וורק!) כפרה עלינו

חבל שאין לי על מה לכתוב, אה?

כן, גם אני חושבת

שתהיה אחלה שבת

נועה