עוד ארבעה ימים מעכשיו היה אמור להיות לי חודש ביחד עם החבר שלי, אם הכל היה מתנהל כדרך הטבע, ואילו לא היתה בוראת אותי רוח הקודש כבנאדם פשוט מטומטם. אני כל כך אובר-רגישה בנוגע לדברים בתקופה האחרונה. בגלל זה גם נפרדנו בפעם הקודמת. הוא בא אלי לרחובות, ומשום מה העליתי את הנושא של הקשר הדפוק שלנו, בגלל האופי הכאמור, נקבי ואובר-רגיש שלי. הוא ארבע שנים מעלי. בעשור הזה לחיינו זה הפרש די דרסטי, מסתבר. אמרתי את זה כבר מיליון פעם ואני אגיד את זה שוב. לא מתחברת אף פעם עם אנשים בסביבות הגיל שלי. יש שיטענו שזה בגלל שאני פשוט נורא מתנשאת, ויש שיבינו שאני פשוט לא מרגישה כמוהם. 13, פאקינג איי. שאלתי אותו למה הוא נשאר איתי. הוא לא יודע. שאלתי אם הוא מרגיש אלי משהו.הוא אמר שלעומת מה שאני מרגישה אליו זה לא שווה הרבה. שאלתי אותו אם הוא יודע שאני לא אשכב איתו, למה הוא עדיין כאן. הוא אמר שהוא רצה לראות איך זה יתקדם. בכיתי לו לתוך החולצה, ונישקתי עוד קצת כדי שאולי הוא יזכר שהוא אוהב אותי. לא הלך. ליוויתי אותו לתחנת רכבת ואיזה חמישה עשר מטר לפני התחנה עצמה הפסקתי ללכת. אני מצטער, הוא אומר. נתתי לו סטירה, כי אני טיפוס נורא הירואי וכי ברור שזה נורא כיף לחיות בסרט. נתתי לו סטירה. והלכתי. ובכיתי עוד איזה שלוש שעות אחר כך. כל זה מאד יפה ומקובל לגמרי, רק חבל שזה היה אחרי שבועיים וקצת שהיינו ביחד. ציפיתי ממנו להרבה יותר מדי. יום אחד בסוף השבוע שאחר כך אמרתי לו שאני רוצה אותו חזרה והוא אמר שלא אכפת לו. אז עכשיו חזרנו. אני מקווה שאני אהיה טיפה יותר מחושבת עכשיו, טיפה פחות אמוציונאלית. זה רק ידפוק אותי, לא משנה לאן אני אלך. אני תמיד בזה לטבע הזה, וזה דפוק כי אני בעצם בזה לעצמי. עכשיו הוא בנצרת, בסיבוב הופעות אצל הסבתא שלו. מלהיב. יש לה שם מספר מאפיונרי להחריד, כזה עם ארבעה אפסים, בטלפון. ואני מדברת איתו שעות, כל יום. ואני מתרחקת מהנושאים שתמיד שיחות עליהן יוצאות פחות מוצלחות. ואני לא אגיד לו שאני אוהבת אותו. כי הוא יבהל עוד פעם, And here it goes again. ולא בא לי על זה. סגרנו על נסיעת מבחן. שיהיה.

בכללי, כל כך הרבה יותר טוב לי עכשיו. אני יוצאת במין זום אאוט כזה על הכל, למדתי לנתק את עצמי ממה שלא חשוב. אני משקיעה מאה אחוז ממני במה שעושה לי טוב, במה שכיף לי לעשות, במי ששווה את תשומת הלב שלי. וכיף לי. אני נהנית מכל שניה. היה לנו את החג-קן, בתחילת החודש. היה מדהים. עבדנו כל כך קשה כל הזמן הזה, And it all paid off.

קונצרט הסיום היה מעולה, אפילו שמלחמה קצרה היתה מה קרה היה ממש רע, ומי שהיה מבין.

היה לי סולו. זה מייצב, הדברים האלה, זה כל כך מייצב לדעת שיש מישהו שסומך עליך שתעשה משהו כמו שצריך, עד כמה שזה קטן ומינורי.

 לפני שלושה חדשים לא חשבתי שהקשר שלי עם אמא שלי יכול להיות יותר טוב ממה שהוא היה אז. אנחנו תמיד בקשר מעולה, אבל עכשיו בכלל... זה מרקיע שחקים. אני כל כך מעריכה אותה, ומעריצה אותה, ואוהבת אותה. וכן, זה לא מגניב, תזדיינו! D:

אז נראה מה יצא מכל זה.

Hello Israblog,

Noa is in the house!

וכן.

שמח לי

וכיף לי

ונעים לי ונחמד לי

וכולם רק מקנאים. (: