 כינוי:
בת: 17 MSN:
תמונהפרטים נוספים:
אודות הבלוג
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 8/2009
19:20
דפוק אחד. היה לנו ממש כיף אתמול, לא?
אני ממש רוצה שתרצה אותי.
אחותי בת הארבע באינטרפנטציה פוסט-מודרנית משהו לאביתר בנאי:
יומנים נשרפים
עוגיות פורחות באוויר.
| |
19:21
זה באמת מסוג המקרים שבהם אני מרגישה סתומה כמו הגהנום.
אני יוצאת מהשפ"ק מוקדם, מתקלחת, מסתרקת, מתלבשת, מורטת מה שיש וגם את מה שאין, משתדלת שלא להראות מחרידה כמו שאני נראית בדרך כלל, משכנעת את עצמי שלא באמת אכפת לי ומנסה שלא להקיא מרוב הייפ, ואז, שלוש דקות לפני שיצאתי מהבית אני מקבלת טלפון
"נועה אני לא יכול לבוא"
לא יודעת מה הרגשתי באותה שניה, אבל זה נע בין רצון עז לרסק לו את המפרקת לבין לנסות בכוח לרסק את שלי.
כמה שאני מטומטמת, בחיי, זה דבר שאי אפשר לאמוד במילים
הוא יבוא ביום ראשון.
הוא אמר לי שהקשר שלנו יהיה חולני וסירב להסביר למה
למרות שהסיבה מובנת מאליה
זה נעוץ בעובדה שאני באמת נורא נורא מטומטמת
קורה
נ'
היה לי אחיין,
היה מאד ביישן.
היה מאד ביישן, השייגעצ הקטן.
הוא לא רצה להלוות לי מריצה
אז את הקישקע הוצאתי לו! את הקישקע!
אני שומעת מוזיקה כל כך מסריחה עכשיו, אינדיקאסיונס מקלקל אותי, הרצון הזה לשמוע כל מה שאני לא מכירה מביא אותי בסוף להאזנה חוזרת לשלוש להקות שונות שנשמעות כולן כמו חיקויים טובים ופחות טובים של הארקטיק מאנקיז.
| |
18:14
אני חושבת שזה נכון
שאין שמחה טובה משמחה לאיד.
ובזאת קטגוריית כרם נחתמת.
| |
אין לי מה להגיד, אבל 22.8
מטורף אחד. כל בנות ישראל רוצות להתרבות עם לירן דנינו
ואני מפנטזת על שלומי שבן.
אני אומר לה, יעלה, זה קצת נעים, אבל לא לעניין
בו-בואי נעצור את זה כאן!
דילן מקיי!
ג'יימס דין!
ג'סי ג'יימס!
ג'וני דפ!
שלומי שבן!
| |
שימו לב על מה אני אמתח קו בטו דו ליסט שלי בעוד בערך שלושים שניות. כפיים!
| |
אוי לא 20.8
אחד הדברים הכי עצובים שראיתי בחיים שלי:
אני חושבת שעד שראינו את השם שלה על הלוח השחור-אדום בבקו"ם לא באמת תפסנו את גודל העניין. החברה הכי טובה שלי הולכת לצבא.
אתם רואים את זה? this is what best friends look like.
מתוקה שלי, אני מתגעגעת כבר עכשיו.
מועמר נדפי נסע לאילת. אנחנו נוהגים לדבר במשך כמה שעות כל יום ועכשיו הוא נסע לאילת ואנלא יודעת מה אני מרגישה. למי שבאמת מתעניין, תוך מקסימום חודש.
אל תבינו, אין עוד על מה לדבר.
נועה
| |
הפאזל! 15.8
שימו לב, סיימתי אתמול להרכיב בשעה טובה ומוצלחת את הפאזל שלי. אז ככה הוא נראה באמת:
הפאזל במלואו, עדר של כבשים מוזיקליות.
כמה כבשים. כבשת קאנטרי משעשעת
שימו לב לכבשת הטין פופ המחאתית ולכבשת הפולק החביבה עלי ביותר
הכבשה החביבה עלי מכולן, הכבשה הקלטית!
והנה הפינה השמאלית של הפאזל עם הכבשים הכי מגניבות שמופיעות רק פעם אחת:
ולמי שתהה, כך מיינתי את החתיכות:
ללא כל צל של ספק, מאמם!
| |
גבב 9.8, 22:01
שימו לב שמדובר בפוסט השלישי שלי ביממה האחרונה. אני בהייפ מטורף והיסטרי. אני כותבת כרגע מבית שבו אני משמרטפת כבר משש אחה"צ ונשארו לי עוד כמה שעות טובות. עבודה? יש! עבודה רבה (מי ליד הפסנתר? הפנתר! מי יוצא בריקודים? הגורים החמודים! א-בא פיל! א-בא פיל או-טו-מו-ביל!) והאמת היא שאני מגלגלת די הרבה כסף. יש כאן מקלדת לוג'יקט מדהימה ונוחה עד לאין שיעור, אני מוכרחה להשיג לי אחת כזאת. האמא בבית כותבת פוסט דוקטורט במדעי המחשב ועל כן היא עובדת מהבית. היא הסבה את הממ"ד לחדר עבודה גדול ויש כאן על אחד המדפים ספר שנקרא Let Us Paint Nudity. מלבב.
ביום שישי בהתקף אימפולס פטישיסטי ביותר קפץ עלי חשק עז לקנות פאזל. בקניון ברחובות יש חנות שלמה שמוכרת רק פאזלים מכל הסוגים והמינים, אז הדרתי את עצמי לשם ורכשתי פאזל בן אלף חתיכות עם כבשים מוזיקליות. כל כבשה מייצגת בו סגנון מוזיקלי אחר; יש כבשה קלטית עם חמת חלילים, יש כבשת פולק עם אקורדיאון, יש כבשת פאנק עם מוהוק, כבשת פופ עם תספורת קסדה וגיטרה המעוצבת ככינור, מחווה מובהקת לביטלס (מג-ניב!) וכבשת רוקנרול עם בלורית שרמנטית וגיטרה המטה לכיוונה את מוט המיקרופון, מחווה אלביס פרסלית. אה, ויש כבשת סלסה משעשעת עם מרקס. הפאזל קשה לאללה כפי שכבר סיפרתי לחלק מקוראי הבלוג הנאמנים, מאחר ויש המון רקע כחול אחיד לפאזל הזה, ויש בסך הכל שלושה סוגי כבשים שמופיעים בפאזל רק פעם אחת. מרבית הכבשים מופיעות פעמיים שלוש ברחבי הפאזל, מה שמקשה פי אלף את מלאכת ההרכבה. על מנת להקל על המיון תלשתי כריכות קרטון ממחברות ישנות וגזרתי קופסאות קטנות על מנת לארגן את חלקי הכבשים השונות והמשונות. עד כה ההרכבה מתקדמת יפה, עבודת נמלים סיזיפית, אבל נו, זה הקטע של פאזלים. ככה או ככה, מאז ומעולם הייתי בנאדם סבלני.
האמת היא שעכשיו אני מרגישה כאילו אני מסוגלת להמשיך הלאה.
שוב, בהתקף אימפולסיבי בלתי נסבל, שלחתי הודעה לכרם. סופי תהרגי אותי, אני חלשת אופי. שאלתי אם הוא עדיין אוהב אותי והוא השיב בחיוב. כתבתי שאני מתגעגעת, והתנצלתי על כך. הוא כתב שהוא רוצה להמשיך הלאה. כתבתי לו שהוא שקרן, ובזאת נגמר הסיפור.
כאן זה נסגר. זה אף פעם לא הרגיש כל כך סופי. השורה האחרונה נחתמה, וזה הכל. I'm willing, I'm ready to start fresh.
המאת היא שאני גם לא מתגעגעת אליו כל כך. אני באמת אימפולסיבית מאד... ככל שיותר אמיתות חיים מתרסקות לי מול העיניים זה עושה רושם כאילו אני מכירה את עצמי רק יותר ויותר טוב. החיים הם דייט ארוך עם עצמי. חזרתי לחפש בחורים. אני לא דוגלת גדולה בתורת הזן. דברים לא באים מעצמם. במידה ואתייגע אמצא, אני מניחה, במוקדם או במאוחר. עד אז אני שוגה בהזיות, עושה כסף ומרכיבה פאזלים. אני חושבת שמצבי באמת לא רע.
העפתי שוב מבט מסביב לחדר, יש כאן ליד המחשב תמונות וציורים של הבנים הקטנים והמקסימים של המשפחה הזאת. ילדים טובים ונחמדים ומנומסים עם עיניים גדולות וטובות וחיוך לבן לבן לבן. תלוי כאן ציור שהוא בעצם דף לבן, תעשייתי כזה, מאלה שבאים בגליל ענק, עם שוליים מחוררים שאפשר לתלוש, מכירים את אלה? דף כזה עם קשקוש גואש, גיבוב של אדום, סגול כחול וירוק לימון כזה. למטה האמא החרוצה הוסיפה כיתוב - "דרקון שהתחשמל". איזה חמודים.
ד"א בנוגע לפרחים בעליית הגג - הא לכם הצהרה
מעבר לזה שהספר עוסק בנושא מחריד כגילוי עריות, הוא פשוט גרוע ותו לא. לוליטה עסק בסוגיה מינית פחות איומה מהנושא של פרחים בעליית הגג, בעיני לפחות, אבל ללוליטה לפחות היה קו עלילה רציף ואחיד שנבנה בקצב ריאלי. נראה לכם סביר שילדים שכל היום גוזרים פרחים מנייר פתאום יחליטו שבא להם להתפשט ולהישכב מול החלון? או שיש לי בעיות בהבנת הנקרא, או שזה פשוט ספר מסריח. זה הכל. כמובן שזה לא ימנע ממני מלסיים לקרוא אותו, אבל רק שתדעו. זה כמו הרומן שלי עם דה הילז, מורבידי וממכר.
a tout a l'heure
נועה
| |
09:39
חנה רטינוב בתנוחה טיפוסית:
יש לי תחושה שנגמרו הפרקים של מחוברות וזה שובר לי את הלב.
השיר החדש האהוב עלי, פשוט יצירת מופת:
| |
00:40
כל הנערות יפות, יפות מדי
וכל הנערים היטב, התלבשו היטב
ואין על מה לדבר
אין על מה לדבר אז נשב
כולנו מסכימים שהבוקר מתקרב,
כן כן מתקרב
וכל הנערות קרות, קרות אכן
וקצב תנועתן שקול, בוודאי ששקול
ואין כל קושי להבחין,
כולן היו בנותיו של השכן ממול
כולנו מסכימים, הבוקר הוא שיקול
כן כן, שיקול
ואלה הימים הקצרים הארוכים
וכל המשקאות תוססים בבקבוקים
ימי גם זרע גם קציר
מסיבות סיום וביכורים
כולנו למודי לילות יראי בקרים
יראי בקרים
?אז כל המוצלחות היכן הן מבלות
כן גם המוצלחות צריכות קצת לבלות
האהבה שלי היא לא מכא
ן אולי בנין ליד, אולי בקזחסטן
כולנו מסכימים, הבוקר הוא כבר כאן
כן כן, כבר כאן
שלומי הו שלומי, אתה גבר אמיתי. הלוואי שתעזוב את פדחתה האדומה של יובל שרף ותבוא להתנחם בין הרגליים שלי.
| |
11:23
אביתר בנאי יושב ליד האורגנית ומאלתר, ותוך כדי מספר סיפורים.
"לבת שלי הקטנה... יש לה יום הולדת. שאלתי אותה... מה את רוצה מתנה? היא אמרה לי... אורז. אולי את רוצה עוד משהו?
...
סלט."
| |
Everything's just wonderful 6.8
היום שילמו לי. אין לכם מושג כמה משמחת אותי בוחטיית הכסף המזומן הזאת. שמעו, עוד לא סיימתי! אני כנראה אקח את ההצעה של השבוע האחרון של אוגוסט, מה שיעשיר אותי בכעוד שבע מאות חמישים שקל. בנוסף, קיבלתי הצעה נוספת, שלישית במספר, לכמה ימים בשבוע הבא, מה שיוסיף לארנק ההולך ותופח שלי עוד כארבע מאות חמישים שקל. יהיה טוב!!!
הערב אנחנו הולכות להופעה של אביתר בנאי, מה שאומר התבסמות קלה שלא היתה לי כבר הרבה זמן. מחר אחי חוזר מהטיול ובקרוב יגיעו המדריכים החדשים שלי. אני עדיין נוטה להתבאס מכרם לעתים קרובות, אבל אני כבר בשלב השני של הבאסה. אני יכולה לומר בפירוש שאני פשוט כועסת עליו עכשיו, וזה הכל. זה יעבור. בנוסף אני צריכה לנסוע לת"א בקרוב ולראות את הנגאובר שלא מקרינים באף מקום בעיר המזורגגת הזאת, כנראה בחברת יקיר המערכת החביב עלי ביותר. וגם!
השגתי את העותק שכל כך רציתי של פרחים בעליית הגג. חוויה מעט מורבידית, ברררר.
בסך הכל היה לי שבוע בן של זונה, ואני מקווה שגם המשך החודש רק ילך וישתפר. הכל סבבה לי OVERALL. סבבה + מלא כסף. איזה כיף, יא אלוהים, אני כזאת דרמה קווין לפעמים.. הכל נראה כהה יותר בערבים, אולי אני פשוט צריכה לצאת יותר.
את ט"ו באב, אם אתם שואלים, העברתי עם אהובתי הנצחית האחת והיחידה סופי (וולפסון!) באפיית עוגת שזיפים של ישראל אהרוני, האיש והגבות, ובגיחוך היסטרי לאור הפוסט המאמם שכרם כתב (אפילו לא הייתי ערה אליו. סופי העצבנית הסבה את תשומת לבי: אני סתם אני סתם אני סתם מה נסתם מה נסתם מה נסתם מה היא ניסתה מה היא ניסתה ציסטה). אושר גדול.
ד"א, תראו איזה סמס מאמם קיבלתי
א סופי ז'וקובסקי, 13:23:59, 06.08.09
ביוטיפול, דירטי דירטי ריץ', דירטי ריץ', ביוטיפול! נועה אהובתי, יכול להיות שזה הסליפאובר האחרון שלנו לתקופה הקרובה והוא יהיה מושלם! אני אוהבת אותך הכי הכי, את החברה הכי טובה שישי. אין עליך ואין כמוך!
מה הייתי עושה בלעדיה סעמו
Sophie and Noa are so friggin FABULOUS!
עד כאן, נועה הורדרדה
| |
עוד לא סיימתי את הראשונה 4.8
וכבר מגיעה הצעת העבודה השניה, לשבוע האחרון של אוגוסט. נראה לכם שאני יכולה לטפל לילד בן שנתיים וחצי, לא גמול? מה אתם אומרים? חיתולים בחיי כבר החלפתי, אני לא נרתעת מזה דווקא... אלא מזה שתינוקות קטנים הם יותר תובעניים והרבה פחות קומוניקטיביים מילדים גדולים יותר. קשה להעסיק אותם. מעבר לזה יש עוד ילדה בת חמש וחצי, אבל היא לא הבעיה. מצד שני, תבינו, מדובר בעוד סריית ג'ובות מאד רצינית, דבר שאף פעם לא מזיק.
מה אתם אומרים? שוחחתי עם האמא שנשמעת סבבה לפנים, אבל עוד לא יצא לי לחזות בפלא עצמו, שהוא עיקר העבודה שלי. אבל באמת, מה?
כל היום העין של קופצת. עין שמאל מעפעפת מעצמה, וזה מציק ביותר. בסרט אמלי, לאמנדין פולן שהוצגה ממש בתחילת הסרט היה טיק בעין כמו שיש לי עכשיו, והופיע על המסך חץ צהוב וכתובת שציינה כי טיק בעין מסמל הפרעה נוירוטית. מענין.
דווקא הילדים היו נחמדים היום, ישבנו זמן ארוך מבימים הקודמים בגינה בבוקר, פעילות חביבה עלי ביותר בעיקר מאחד ואת מרבית זמני שם אני מבלה בבהייה בשמש ובדשא. אחר כך עלינו הביתה והעין שלי התחילה לקפץ כאחוזת היסטריה. שיחקנו בלוטו ובקוביות עץ צרות מגניבות כאלה, אבל העין לא הפסיקה לקפוץ, מה שהעיב על מצב רוחי במידה רבה. הייתי עייפה ולא ישנתי מספיק בלילות שקדמו וקצת ניקרתי שם על הספה. הגבס שעשינו יום קודם לא הצליח ונותרה רק עיסה סדוקה בתוך התבניות. חומר סוג ז' האמא קנתה והינקותא התבאסו משהו. מחר על מנת לפצות את הזאטוטים המתוסכלים אנחנו נכין את משמח הילדים הידוע בכינויו כדורי שוקולד.
אתם יודעים, לפעמים ביקורים תכופים בבתים אחרים גורמים לך להעריך עוד יותר את ביתך שלך. ולעזאזל, הבית שלי תמיד יותר נקי, תמיד יותר מסודר, תמיד יש בו אוכל מבושל וכמעט אף פעם לא אוכלים קפואים, להבדיל מבתים אחרים. לפעמים פרספקטיבה חדשה מראה לך עד כמה מצבך טוב. בבית שאני משמרפטת בו כרגע, אפילו את הברוקולי שהילדה אוכלת קונים קפוא. פור פאק סייק, זה פאקינג ברוקולי, אפילו את זה אי אפשר? אולי זה כי אני רגילה לאוכל של אמא שלי. כשאמא אומרת "אורז", היא מתכוונת לאורז עם שקדים, עדשים, בצל, דברים צהובים אחרים, רק שלא יהיה לבן. אצלם האורז שנחשב מותרות של ממש הוא סתם אורז עם מים, אני חושדת שאפילו מלח לא היה שם. אבל אולי באמת זו מנת חלקם של הרבה ילדים בהרבה משפחות נורמליות. אולי המשפחה שלי לא נורמלית כל כך.
בכל אופן, שיחקנו לוטו ומשחק שבו תולים קופים צבעוניים על עצים, ומשחק הזיכרון ודומינו, וקראנו סיפורים כאלה וכאלה ובל נשכח שלא פיספסנו אף פרק אחד של חבורת אינשטיין (תוכנית שמחנכת ילדים להיות חנונים. אבל נו, שום דבר לא מצליח להיות יותר מפגר מיו גאבה גאבה<< לינק לשוס נדיר לתוכנית הילדים הכי סתומה ביקום. אוף מונטראל בתוכנית לילדים כושים). ממש כיפכוף. והעין שלי קופצת.
| |
Working nine to five: Working eight to two 1.8
וואט א וויי טו מייק א ליבינג!
מחר אני מתחילה לעבוד בשעה טובה: אני משמרטפת שלושה זאטוטים חסרי ישע במשך חמשת הימים הקרובים, שש או שבע שעות בכל יום תמורת שכר של חמישים שקלים שלמים לשעה. כאן ראוי להימצא סימן קריאה בתוך סוגריים, מאחר ולא נתקלתי ממש באנשים שלא ממש התלהבו כשהם שמעו את סידור השכר המופלא והשמן במיוחד שלי. אני קצת מתרגשת, האמת. אני לא רוצה לפשל ואני רוצה להיות שווה את הכסף ואת המאמץ. אני לא רוצה לאכזב את האימהות האלה שהולכות להוציא עלי לא מעט כסף השבוע. I really do wanna be worth my pay...
ואל תשלו את עצמכם, ילדים שעולים לגן חובה בשעות הכי פעילות והכי היפריות של היום זה לא קל בכלל, בעיקר כשאני צריכה גם להשגיח על מיליון דברים אחרים מעבר לכך שלא ישברו שום גפיים או חלקי גוף אחרים, אלא גם שלא ימרח גואש וגבס על הקירות ושלא יתחיל איזה ינוקא להתייפח בלי שום סיבה נראית לעין כמו שילדים נוטים לעשות לפעמים. יצורים משונים ומשולחי רסן, לעזאזל. אולי רסן זה פתרון טוב, כשחושבים על זה...
מעבר לכך, אכן, כפי שציינתי בפוסט הקודם, ביום חמישי אני וסופי (ומי שיצטרף אלינו, נראה שיש ביקוש. נקווה שעדיין נשארו כרטיסים גם בשבילכם!) נדיר את רגלינו ואת גלגלי המכונית של אמא שלי אל הקיבוץ הפסטורלי הסמוך לעירנו רחובות הפסטורלית אף היא על מנת לחזות בפלא הנדיר שקורה כאשר כולאים את אביתר בנאי עם פסנתר על במה. יהיה חם וגזעי.
אנחנו מתחילים חודש חדש ואני מקווה שהוא יהיה טוב יותר ופרודקטיבי הרבה יותר מאחר ואין מאכזב יותר מלחזור לביתספר אחרי החופש הגדול ולהרגיש כאילו כל היום ישבת על התחת ולא עשית כלום. סביר להניח שזה מה שאני ארגיש בסופו של דבר, למרות שזה יהיה קצת שונה; ישבתי על התחת ולא עשיתי כלום + אלף ומשהו שקל.
שבוע טוב!
יום ראשון: סוכם בהצלחה. 210 ש"ח (היו רק שניים מה אתם רוצים)
יום שני: בשני שדים טזמנים עסקינן. 210.
יום שלישי: כנ"ליה, ויש לי טיק בעין! 210.
יום רביעי: היום הכי טוב SO FAR. היום היו שלושה, 250.
יום חמישי: היה קצר וקליל היום, 210.
סה"כ: 1090. 1100, עם החזר על החומרים של הכדורי שוקולד, רק לשם העיקרון. התעשרתי!
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
